# ספר "הנשרף"

> מקור: https://rabenu.app/books/odot-sifrey-rabbi-nachman-mibreslov/975/

הספר הכיל ד' חלקים, כנזכר בחיי"מ מערכת "נסיעתו ללעמברג" סי' ח'.
בנוגע לספר זה אין אתנו יודע מה, אך אמרתי בזה להעתיק מספר "חיי מוהר"ן" ו"ימי מוהרנ"ת" אשר ידבר מזה:
בשנת תקס"ו באתי אליו זצ"ל ואז היה פעם ראשונה שזכיתי שהראה לי ספרו הנורא שנשרף אחר־כן, וקרא עמי כמה פרקים שם ונבהלתי מאוד, אע"פ שלא הבנתי כלל.
באותו החורף זכיתי לכתוב לפניו הספר "הנשרף".
עוד שם: בא אלי המשרת של דבינו זצ"ל וכו' ואמר לי שרבינו זצ"ל ציוה שתיכף אבוא אליו וכו' ותיכף רצתי ובאתי אליו ומצאתיו בחדרו. ותיכף אמר לי שב וישבתי לפניו והוציא הספר שלו שהתחלתי להעתיקו מזמן רב ולא נגמר כמבואר לעיל. ואני כבר הייתי מצפה כמה וכמה פעמים מתי אזכה לגמור העתקת זה הספר הנורא הנעלם מעין כל וכו' ואז באותו היום נתגלגלו רחמי הש"י שזכיתי לגומרו. וישבתי אני לפניו כמה שעות והוא קרא מלה במלה ואני כתבתי על הספר בדיו עד שגמרתי. אח"כ יצאתי מלפניו, וכמעט לא ידעתי בין יום ללילה, אעפ"י שלא ידעתי כלל מה שכתבתי, אעפ"כ מעט דמעט שהתנוצץ בדעתי איזה הארה בעלמא מרחוק מגדולות נפלאות נראות הספר הזה הלהיב לבי ודעתי מאד שכמעט לא ידעתי היכן אני בעולם וכר.
אח"כ, לאחר הפסח אמר לי: זיכיתי אותך במצוה רבה שכתבת הספר ואמר: הספר שלך כבר התחיל לעשות איזה עשיה בעולם, אך הזהיר אותי הרבה להתפלל על התינוק שלו שהוא הילד הק' שלמה אפרים ז"ל וגם להאיש שמסר בידו הספר הנ"ל ציווה והזהיר למען השם שיתפללו על התינוק הג"ל, כי ידע שהמקטרגים יקחו עצמם על התינוק הנ"ל ובעוד,"ר לא הועילו תפילותינו וכו' וכר.
הספר הנ"ל מסרו לב' אנשים מאנ"ש [א"ה שמעתי מאנ"ש שהב' אנשים ששלח אדמו"ר זצ"ל, הם תלמידיו הקדושים הר"ר יודיל ז"ל והר"ר שמואל אייזיק ז"ל מדאשיב ויש בענין זה כמה מעשיות וסיפורים אשד קרה אתם] וצוד. עליהם לנסוע בעיירות ולומר בכל עיר ועיר מעט מזה הספר, והשביע אותם שלא יגלו הדבר לשום אדם.
על הספר הנ"ל אמר אדמו"ר הננמ"ח זיע"א שאין מי שידע ויבין בו דבר, כ"א צדיק גדול חד בדרא וגם שיהיה חכם בקי בכל הז' חכמות.
בשנת תקס"ח היה אדמו"ר בלעמבערג, ביחד עם משמשו בקודש החסיד ר' שמעון מקרימנטשאק זצ"ל [מנו"כ בצפת"ו על יד קבר האריז"ל] אדמו"ר היה מסוגר בחדר מיוחד ובכה הרבה מאד. אדמו"ר קרא לר"ש, ור"ש נכנס אליו. הוא מסתכל בפני אדמו"ר ורואה את עיניו השופכות דמעות חמות היורדות על לחייו. אדמו"ר נאנח ואומר לו: "אין לי עם מי להתיעץ". הוא מציע נבכי מחשבותיו לפניו ומספר לו: יש לי ספר בבית [בברסלב] עבור הספר הזה אבדתי אשתי ובניי, מסרתי נפשי עבור הספר הזה. עכשיו אני רואה שאני מוכרח לילך מן העולם עבור זה הספר. אם אשרוף את הספר אוכל לחיות עוד פרק זמן, מה עלי לעשות י השיב ר"ש: בוודאי אם יש איזה סברא שחייכם תלויים בזה בוודאי טוב יותר לשרוף את הספר, כדי שתשארו בחיים. השיב לו רבינו אבל אעפ"כ צר לי מאד לשרפו, כי אין אתה יודע גודל יקרת קדושתו של זה הספר. ואנכי אבדתי אשתי ובניי וכמה יסורים עצומים שהי' לי בשביל זה. אדמו"ר פורץ בבכי. אינו יודע להחליט ברגעים גורליים אלו. ר"ש משתדל לשכנע את אדמו"ר שאין עצה אחרת אלא לשרוף את הספר. אדמו"ר מוסר בידו מפתח של הארון אשר שם מונה הספר. ר"ש נוסע לברסלב. על אם הדרך תוקף אותו חליו, הוא נופל על ערש דוי. אינו יכול לרדת מהמטה ולהמשיך בנסיעתו. ר"ש הבין תיכף שזה מעשה בע"ד. הוא מצווה שיקחו
אותו ויטילו אותו לעגלה, וכך בתוקף חליו הוא נוסע. רצונו רק שיכנס לשערי העיר ברסלב כל עוד נפשו בו, ושם יצווה על אנ"ש מה לעשות. בהגיעו לברסלב הוא מרגיש שהוקל הליו והוא מבריא מיד. ר"ש עושה כאשר ציווה עליו אדמו"ר ושורף את הספר. אדמו"ר חי מאז עוד קרוב לשלוש שנים.