# ספר "ליקוטי תפלות"

> מקור: https://rabenu.app/books/odot-sifrey-rabbi-natan-mibreslov/1421/

שנת תקע"ה. אחרי שזכה מוהרנ"ת מקודם להוציא לאור עולם כמה ספרי אדמו"ר ולהפיצם ע"פ תבל, נתעורר לגשת לקיים ציווי ופקודת אדמו"ר אשר רמז לו כי מכל מה שילמוד יוציא ויסדר מזה תפלה בכדי שהדבר יביאו לידי מעשה כמבואר בהקדמת הליקו"ת ת"ל: רבינו זצ"ל הזהיר אותנו כמה פעמים בכמה מיני לשונות לעשות מהתורות תפלות ואומר שנעשה מזה שעשועים גדולים למעלה ואמר שעדיין לא עלו שעשועים כאלה לפני ה' יתברך, כמו אלו השעשועין שנעשין מתפלות אלו שעושין מן התורות וכו', ע"כ.
ומקורו הוא בדברי אדמו"ר זצוק"ל ב"ליקוטי תניגא" סי' כ"ה וז"ל: גם טוב לעשות מהתורה תפלה, דהיינו כשלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת, אזי יעשה מזה תפלה, דהיינו לבקש ולהתחנן לפניו ית' על כל מה שנאמר שם באותו המאמר מתי יזכה גם הוא לבוא לכל זה, וכמה הוא רחוק מזה ויבקש מאתו ית' שיזכהו לבוא לכל הנאמר שם באותו המאמר. והמשכיל והחפץ באמת יוליכו
ה' בדרך אמת ויבין בעצמו דבר מתוך דבר, איך להתנהג בזה ובר, ע"ב.
ועל דבריו האחרונים שכתב "ויבין בעצמו דבר מתוך דבר "איך להתנהג" תסוב דברת מוהרנ"ת בהקדמתו שכתב "אמנם לא ביאר הענין היטב איך היתד. כוונתו הקדושה בזה, אך מכלל דבריו הבננו שעיקר כוונתו היתד, בפשיטות שנשתדל לעיין בהתורות הקדושות והנוראות שגילה לנו להבין ולהשכיל כוונת אותה התורה למעשה" וכר וכו', ע"כ.
וגודל ענין זה רמזה אדמו"ר גם במאמר הראשון שבספר "ליקוטי מוהר"ך כמבואר בספר "באבי הנחל" סי' א': "."כי ע"י התורה נתקבלים כל התפילות והבקשות" אפ"ל שזהו ענין מה שהזהיר רבינו ז"ל לעשות מהתורות תפלות וכו', עיי"ש.

חיבור התפלות ערך במשך שנתיים, עד שנת תקע"ז. מתחילה כתבם לעצמו לא על מנת לגלותם, אלא ע"פ דברי אדמו"ר "שאמר כשזוכין לתפילה נאה וסדורה, טוב לכותבה בכדי שיוכל לאומרה פעם שני' ג"כ". ונכתבו אז בלשון יחיד, אח"כ העתיק מוהרנ"ת כמה תפלות מלשון יחיד ללשון רבים, בראות אנ"ש גודל יקרתם ותפארתם הפצירו בו שיעתיק כל התפלות ללשון רבים, כי גם הם ברצונם להגות מאור הטוב הזה. ובכדי שיוכלו לאומרם אחר למדם כל מאמר מדברי אדמו"ר. ואז מסר אדמו"ר מוהרנ"ת את התפלות בכת"י לאנ"ש והעתיקו התפלות לעצמם, אך מכיון שהדבר יצא מרשותו הפרטית ונתפשט בין הרבה אנ"ש, עורר הדבר חמת המתנגדים, כנזכר ימי מוהדנ"ת ח"ב סי' ה'. כנראה שאחד מטענתם היתד. (חוץ מעצם התנגדותם) שתפלות לחבר צריכים להיות בעל רוה"ק. ועל זה באו דבריו בהקדמת הספר, עיי"ש.
ואם אמנם כתב שם מוהרנ"ת שאין צריכים רוה"ק בכדי לחבר תפלות, מ"מ בעת רצון גילה שורש קדושת ספרי "ליקוטי תפלות",
עיין "כוכבי אור", חלק "אנשי מוהר"ך, דף ע"ז סי' כ"ה וז"ל: שמעתי מהותיק ר' נחמן טולטישנער זצ"ל שפעם אחת בימי הספירה היה מוהרנ"ת ז"ל על ציונו הק' ואמר אז התפלה המתחלת אתה יצרת בלקו"ת ח"ב סי' ל"ו ואח"כ כשהלך משם אמר (בלשון תמיה) הם המתנגדים שואלים אם יש בהתפלות רוה"ק ובאמת הם גבוהים מרוה"ק, כי הם נמשכים משער החמישים (ועיין בלקו"ה הל' ראש חודש הל' ו' שם מובן זה, כי הדרך לעשות מתורות תפלות נמשך משער הנו"ן, גם שמעתי שאמר כי הרבה אנשים זכו כבר לג"ע ע"י התפלות שלו) , ע"כ.
אך רצון אדמו"ר מוהרנ"ת היה שכל אחד לפי בחינתו יעסוק בעשיית תפלות לעצמו, ולא יסתפק בספר התפלות שחיבר הוא עצמו, כדבריו במכתבו לבנו מכתב ט' מיום ה' פר' בא תקפ"ד: ...ומה שכתבת לי ממנהגך בלימוד ספרי רבז"ל, ולומר אח"כ התפלה השייכה לאותה התורה, טוב ויפה הנהגה הזאת, אך נכספתי שתרגיל עצמך ג"כ לדבר דיבורים מעצמך בלשון אשכנז בינך לבין קונך, ותעשה בעצמך מהתורות תפלות לפרש שיחתך לפני השי"ת על כל תורה איזה זמן ואח"כ ע"י תורה אחרת. וכן ינהוג תמיד כאשר הזהירונו רז"ל בכמה אזהרות וכו', ע"כ.
עם כל זאת שנתפשטו תפלותיו עדיין לא עלתה על דעתו של מוהרנ"ת להדפיסם ולהוציאם לאור עולם, אך התעוררתנו בזה באה מבנו ר' שכנא אשר הדפיס בלתי ידיעתו בשנת תקפ"א את התיקון הכללי עם התפלה השייכת לזה (עיין לעיל) . והדבר הזה הצמיח את התקוה והעוז בלב מוהרנ"ת לצפות לישועה בעצם הדפסת התפלות.

א. בשנת תקפ"ב התחיל בנו ר' שכנא זצ"ל להכין את עצמו להדפיס את כל התפילות שחיבר אביו מוהרנ"ת זצ"ל, אך מסיבות שונות נדפסו באותה השנה רק כ"ב תפלות.
הדפוס היה בבית מורנ"ת ונדפס שלא ברשיון הצאנזור ומטעם זה הוכרחו להעלים הדבר בכל מיני אופנים, ולא היו יכולים מטעם זה להעסיק אנשים זרים בהדפסה (חוץ מעוד טעמים וסיבות) , כנרמז מזה בימי מוהרנ"ת דף נ"ה ע"ב.
בשנת תקפ"ב נסע מוהרנ"ת זצ"ל לארץ־ישראל וחזר בסוף שנת תקפ"ג. אחרי בואו מארץ־ישראל נתעורר שוב מוהרנ"ת זצ"ל להמשיך בהדפסת התפלות. תמך בידו אחד מאנ"ש, איש כשר וישר שנדבה לבו סך מסוים בשביל הדפסת התפלות. עד יום ב' פר' תרומה תקפ"ד נדפסו ס"ב תפלות, כנזכר במכתבי מוהרנ"ת, מכתב יי:
"...ודע בגי שת"ל אנו עוסקים בדפוס וב"ה אשר כבר נגמרו ס"ב תפלות בעזרתו הגדולה", ע"כ. והוא בערך תחלת חודש אדר. המשיכו אז ביתר שאת בהדפסה בעזרתם של כמה מאנ"ש, כנזכר בימי מוהרנ"ת דף נ"ה ע"ב: "...עסקתי בדפוס כל ימי החורף וכו' בלי בעלי מלאכות מבחוץ, רק אנ"ש בעצמן לימדתי אותם האומנות ואחד מהם ר"מ [ר' מענדיל] הי' יודע האומנות מכבר והם עסקו בדפוס למען המצור, כל החורף וכו', ע"כ.
הדפיסו אז מסי' כ"ג עד סי' פ"ד ובחודש אדר הדפיסו מסי' פ"ד עד סי' י"ד חלק שני.
המדפיסים נזכרו ג"כ במכתבים. מכתב ח' מתאריך ג' ויגש תקפ"ד: ...ודע בני חביבי שכבר נגמרו ת"ל חמשה פורימס מהתפלות ועתה אנו עוסקים בפורים ששי, ה' יגמור בעדנו, וכולנו טרודים מאד בהדפסה. כי ידוע שאנו עוסקים בהדפוס בלי פועלים, רק ר' מענדיל, ור' חיים נחום, והנער יצחק יהושע, וגם בני הותיק מו"ה שכנא נ"י מסייע הרבה בכל פעם, אבל לא בקביעות, ע"כ המלאכה נעשית לאט לאט. הש"י יהא בעזרנו לגומרם בשלימות מהרה. גם יש מניעות הרבה מחמת חסרון כיס כידוע לך מזה, וכו', ע"כ.
[לפי הנראה שעד סי' כ"ב הדפיס ר' שכנא לבדו בשנת תקפ"ב, ומסי' כ"ג עד סי' י"ד ח"ב טיפלו בזה בעיקר ר' מענדיל ור' חיים נחום, ועזר ע"י הנער יצחק יהושע].
שמם של המדפיסים מוזכר ברמז גם בסוף ספר ליקוטי תפלות הלק ראשון (אשר בדפוסים האחרונים הודפס בסוף חלק שני) והוא: מ'ה מ'אוד נ'עים נ'פילת ח'בל ח'לקינו מ'סדרים מ'דפיסים מיילים מ'ועילים ע'רבים ע'לינו נ'יעמת נ'פלאות דיברי ד'ודים י'להיבו י'בעירו ל'הבת ליבבות ח'ידושי ח'דשים י'שיבו י'חיו י'דריכו י'ישירו מ'עגלי מ'צעדי ניפשות ניאנחות חישוקים ח'מודים ו'יקרים ו'חשובים מיוסר מילאים, ע"כ.
ופתרונן הוא שמות המתעסקים בהדפסה כל אות משמותיהם בכפילות התיבה מנחם מענדיל חיים נחום.
תפלה צ"ג היא התפלה אחר הזכרת שמות הצדיקים, ובדפוסים אחרונים השמיטו התפלה והדפיסו אותה אחרי ספר שמות הצדיקים.
אחרי תפלה צ"ג נדפסה התפלה קצרה על פדיון נפש המתחיל: ראה זה מצאתי.
אח"כ כתוב שם ותהיה התחלתו בשנת תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה [תקפ"ב] ונשלם ביום ו' עש"ק אך טוב לישראל בחודש אדר אשר בו הצליחה זעקותינו ותפלותינו וצמחה ישועתינו בשנת ורב שלום [תקפ"ד] לפ"ק חזק.
כל הנ"ל עד סי' צ"ג נגמר עד כ"א לחודש אדר א' תקפ"ד. המשיכו בהדפסה עד אמצע אדר ב'. הגיעו ימי הפורים שחל אז ביום א', נתעורר אז איזה מחלוקת [כנראה שלא היה מכוון נגד מוהרנ"ת] ועי"ז נתגלגל הדבר שעמדו מוסרים והלשינו על מוהרנ"ת שמחזיק בית דפוס בביתו ומדפים שלא ברשיון הצר. מובן מאליו הפחדים שסבבו אז את מוהרנ"ת. ביום ו' עש"ק י"ט אדר ב' תקפ"ד באו פקידי הצר וחתמו את בית הדפוס, אך הסגולה הבדוקה של השחד מנעה פגיעה במהרנ"ת עצמו. ובחודש מנ"א בת"ב אחרי חצות הגיע מכתב מהשופטים מקאמניץ כי לא יניחו לו לפתוח את הדפוס
עד שיקבל רשיון מווילנא. ומזה הבין מוהרנ"ת שהוא עצמו ניצל מחשש סכנה.
בנוגע לעצם ההדפסה מבלי רשות הממשלה, מוצאים אנו בימי מוהרנ"ת ח"ב דף פ"ז ע"ב סי' ט"ו: "...כשנתקבצנו על ר"ה תקפ"א באומאן לא פעלתי כלום לגמור הדפוס, אעפ"ב אח"כ כשבאתי לביתי עזר לי השי"ת והכניס מחשבות בלבי ונתן לי עצות נפלאות וכוח לסבול ולהמתין לישועת ה' ולכלי לפחוד משום דבר מגודל הפחדים שהפחידו עלי שהוא סכנה גדולה וכו' בפרט בין שונאים כאלה וכו' וחסרון כיס הקשה מכולם והשי"ת חיזקני לבלי להסתכל על כ"ז והוליד אותי בדרכים ועצות נפלאות, עד שזכיתי באותה השנה להעמיד הדפוס ולהדפיס ספרי רבינו ז"ל ספר ,ליקוטי מוהר"ן' וכו'" [ולהעלמת הדבר הדפיס מוהרנ"ת אז על השערים של כל הספרים שנדפסו בביתו, באותיות בולטות מאהליב, הכל בכדי לטשטש את העקבות שמדפיס בביתו, אבל רק על ספרי ליקו"מ הדפיס מאהליב, מכיון שליקוטי תנינא וכן ספר הא"כ נדפסו פעם קודמת במאהליב, ע"כ המשיך להציג על השער תכונתו הקודמת, אבל ה"ליקוטי תפלות" מופיע בלי שם המקום ותאריך ההדפסה].
אחרי חתימת וסגירת הדפוס נפסקה ההדפסה עד אמצע שנת תקפ"ז, אך בנסוע אדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל על ראש השנה תקפ"ז לאומאן עוררו אחד מאנ"ש שיראה לגמור הדפסת התפלות בדפוס אחד. ותיכף נתחזקה דעתו ובטח בה' שיזמין לו הוצאות המרובות (להדפיס בדפוס אחר שלא על ידו) ונגמר אז בשנת תקפ"ז הדפסת התפלות ועיין במכתבים.
מכתב י"ט מיום ב' וישב תקפ"ז:
לכבוד אהובי אחי ורעי כנפשי הרבני הותיק המהולל ירא ה' מרבים מו"ה נפתלי נ"י לנצח.
...ת"ל כי הש"י בעזרינו וסיבב בנפלאותיו וחיזק אותנו לחזור להתחיל לעסוק לגמור הדפסת התפלות. וכבר הביא בני ר' שכנא שי' נייר תשעה רייז מברדיטשוב בדרך המקולקלה הזה, ובאמת היה
בדרך נס והשגחה נפלאה ממנו ית' אשר א"א לבאר בכתב. וטוב להודות לה' על העבר ולבקש להבא שיהי' הש"י עמנו ויעזרינו ויושיענו בנפלאותיו לגמור מהרה הדפסת התפילות כרצונו ית' וכרצון רבינו הנורא זצ"ל, כי עדיין אנו צריכין ישועה ורחמים רבים לגומרם, כי אין לי על הוצאת הגמר וגם על הנייר לויתי וכו'. וגם איני יודע היכן להדפיסם, כי לנסוע למינקאוויץ גדלה ההוצאה. ופה איני יודע הדרך איד להשתדל בזה וכו' וכו', ע"כ.
ה"ליקוטי תפלות" שנדפס אז מכיל ב' חלקים, אך אין בו כל התפלות אשר בידינו (עיין לקמן) . חלק ראשון מכיל רק ק"ט תפלות, בעוד שהיום הוא מכיל קנ"ב תפלות. חלק שגי מכיל רק מ"ט תפלות, בעוד שהיום מכיל הח"ב ג"ח תפלות. גמר ההדפסה והשלמתה הוא י"ד לחודש ניסן שנת תקפ"ז, כנזכר בסוף ח"ב וז"ל: "ותשלם המלאכה בחדש האביב אשר בו הוקם המשכן החביב. ביום ארבעה־עשר לחדשינו, זמן הקרבת קרבן פסחינו, בזכות זה יבוא משיח צדקיגו, ומארבע כנפות יקבצינו ויבנה לנו בית מקדשינו, ושם נהללנו בכל לבבינו כאמור והביאותים אל הד קדשי ושמחתים בבית תפלתי, אמן", ע"כ.
והנני בזה גם לציין בענין התפלה הקצרה המודפסת היום בסוף התיקון הכללי המתחלת: "רבש"ע עילת העילות וסיבת כל הסיבות" וכו', היא ג"כ מאדמו"ר מוהרנ"ת זצ"ל, כי היא נדפסה כבר ב"ליקוטי תפלות" הראשון אחרי ההקדמה וכתוב שם: "בכדי שלא להוציא הניר חלק הצגנו פה תפלה שמצאנו באמתחת הכתבים". ובלי כל ספק אם היתד. מאדמו"ר הננמ"ח מוהר"ן זצוק"ל היו מזכירים הדבר וההכרח שר' שכנא זצ"ל שטיפל בהוצאות התפלות הראשונות כש"ב לעיל מצאה בין כתבי אביו מוהרנ"ת זצ"ל וכשראה שנשאר מקום חלק אחרי ההקדמה, ע"כ הציגה שם.
בסוף ה"ליקוטי תפלות" צורף ספר התיקון הכללי (עיין לעיל במדור בפ"ע) .
ב. בשנת תקפ"ז עוד לפני שנגמרה הדפסת ה"ליקוטי תפלות". נתעורר מוהרנ"ת זצ"ל להשלים את חיבור התפלות על המאמרים שב"ליקוטי מוהר"ך שעדיין לא נסדר על זה תפלות, כנזכר במכתבו מכתב י"ט מיום ב' וישב תקפ"ז: "."גם תדעו שגם בעתים הללו נגמרו ת"ל כמה תפלות נפלאות ונוראות המחיין נפשות מאד וכל המסתכלים בהם באמת, נכספה וגם כלתה נפשם שיצאו לאור מהרה וכו', ע"כ.
עוד גורם בחיבור התפילות היו הגזירות שיצאו אז כמובא בימי מוהרנ"ת דף נ"ו ע"ב וז"ל: בסוף שנת תקפ"ז סמוך לראש־השנה יצאה הגזירה הרעה במדינתנו ליקח בני ישראל לחיל. והיו לנו פחדים גדולים אז ואז חיברתי עוד כמה תפלות על הגזירות ושאר תפלות משארי המאמרים שעדיין לא נכתב מהם תפלות. הש"י יעזרני להוציאם לאורה מהרה ע"כ.
התפילות האלו כבר לא נכללו בהדפסה ראשונה והם חוברו בכרך מיוחד ויצאו לאור בערך בשנת תר"ח — בדפוס זאלקווע, כנראה ע"י הר"ר נחמן מטולטשין שהדפיס אז ספרי ליקו"ה.
החיבור הזה מכיל מ"ה תפלות על חלק ראשון שב"ליקוטי מוהר"ן", ז' תפלות על חלק שני שב"ליקוטי מוהר"ן" ובי תפלות על שיחות הר" ן.
אך מפחד הצר הושמטו אז קטעים רבים מתפלות בנוגע לגזרות שרצו ליקח בני ישראל לחיל ולא נדפסו עד כעת. אך הם נשארו בכת"י. חלק מזה נמצא בספריית האוניברסיטה בירושלים ועוד אצל אנ"ש. ואעתיק כמה קטעים מההשמטות השייכים לכמה תפלות. תפלה ק"י בחלק ראשון בד"ה אשר נלכדו כמה וכמה מאות נפשות לשבי ולרעב ולחרב ולהעבירם על דת וכו' מכל עיר ועיר צריך להוסיף "עוד הטה ידו עד כי יצא הקצף לחזור וליקח בתוך שנה עוד הפעם" עוד ידו נטויה וכו', ע"כ.
[והנני לציין גם טעות הדפוס בסי' ק"ל בת"ד וז"ל: עשה עמי פלוני בן פלונית באופן שאזכה וכו' והיא טעות המדפיסים ובכת"י
הוא עשה עמי "פלאי פלאות" באופן וכו' ובכת"י מוהרנ"ת היה כתוב עשה עמי פ"פ וחשבו המדפיסים שצריך להיות פלוני בן פלונית והוא טעות].
בתפלה קמ"ג בד"ה ובפרט עתה בעת צרה הקשה והמרה הזאת צ"ל: "אשר נגזרה עלינו להיות יהודה יעלה למלחמה" או מי יקום בזה, צ"ל: "מי יכול לספר צרה המרה הזאת".
שם בד"ה דלים מדעת וממעשים טובים ומלאים חטא ועון, צריך להוסיף: "אבל אעפ"ב אנו מרוצים למות וליהרג על קידוש שמך בכל יום, ולא לבטל אחד מישראל מדת תורתינו הקדושה. אוי לעינים שיראו שמגלחין לאחד מישראל בעל כרחו פאות ראשו וזקנו, ומוכרח אחרי זה בעצמו לגלח אותם בכל עת, אוי לרגלי ישראל הקדושים שיצטרכו לילך בשבת ויום טוב קודש חוץ לתחום, אוי לידי ישראל הקדושים שמוכרחים לעשות מלאכה בשבת, לצחצח כלי זיינם ושאר מלאכות ושארי עבירות שמוכרחין לעשות, ומי יודע אם יוכלו לעמוד בנסיון לישאר באמונה הקדושה שהיא אמונת ישראל, ולקיים עכ"פ מה שיוכלו לקיים אוי מי יוכל לעמוד בזה", ע"כ.
שם בד"ה הן אותם שרוצים לגזור, צריך להוסיף "בפרט עוצם הצרה הזאת שכבר נגזרה על ישראל".
שם ותטה לב הקיסר ירום הודו וכו' צריך לשנות הלשון, ותטה לב "המלכות שריו ויועציו".
שם כי כל פנימיות, צ"ל "כוונתם בכל גזירותיהם". [גם בסי' נ"ז ח"ב נשמט קטע בד"ה עזרנו לבכות הרבה בכל יום ויום צריך להוסיף "בלב נשבר ונדכה באמת, בלב נשבר הבא מתוך שמחה" וכו'].

ומדי עסקינו בזה הנני לציין כמה פרטים מהגזירה הנוראה הזאת אשר מוהרנ"ת הרעיש עולמות על זה, כי חוץ מעצם הגזירה על כלליות בנ"י, עמדו בני מוהרנ"ת זצ"ל בכל רגע להיכלל בתוך
סכנת החטופים. הגזירה הזאת נתחלקה בפולין באופן אחר ובגלילות רוסיא בצורה אחרת. הממשלה הצארית קבעה מספר ילדים הצריכים להימסר אלי' מכל עיר ועיר. בפולין עשתה הממשלה לבד את המיבחר את מי לקחת, אך בגלילות רוסיא הוטל הדבר על ראשי הממונים והגבאים שבכל עיר שהיו צריכים הם לטפל בזה לחטוף ילדים ולמוסרם לידי ראשי השלטון. כמובן שמי שהיה בכוחו לפדות את עצמו פדה את ילדיו ונתפסו בעיקר רח"ל ילדים שלא היה להם משען חזק (ואז בתוך המחלוקת שהיתה על מוהרנ"ת חרצו המתנגדים שנם ולטשו עינם להפיל בפח את ילדי מוהרנ"ת זצ"ל) ולהבהרת הדברים ממה שהתרחש אז אעתיק בזה קטעים מספר "זכרון יעקב" חלק א' פרק מ' בד"ה אבל בהיפך מזה [אחרי שיקדים לדבר מהמצב בפולין] בתחומי ליטא רייסן ואוקרינא וכו' על כל קהלה ועדה רבצה החובה בכל תרומה ותרומה למסור אנשים לצבא — נאבר — שהוקבע מהממשלה,' והחובה הזאת היתד! מוטלת רק על הקהלה למסור מספר נפשות כפי מכסת האנשים הנמצאים וכו' ואם עבר הזמן המוגבל אפילו יום אחד, אז הלכה הפוליציא בעצמה וחטפה את כל הנופל לידה וכו' לכן היתה הקהלה אנוסה לטפל בעצמה במסירת אנשים לצבא.
שם פרק מ"א בימי צרה ומצוקה כאלה שאי אפשר היה להציבור למלאות אחרי פקודת הממשלה בדרך היושר והטוב. הנה כל נקיי הדעת וכל ישרי לב וחשובי העדה שבכל עיר ועיר נערו חצנם מהתערבות בעניני ציבור ומקחת המכשלה הזאת תחת ידם וכו'. ושם פרק מ"ב הצעירים שהם או הוריהם הרגישו כי עומדים על הפרק להבחן לצבא וכו' ברחו מן העיר והתחבאו אלה בערים אחרות אלה בכפרים. וגם יש שהיו נחבאים ביערות במשך שלושה חדשים עד תום — הנאבר — ואחר־כך שבו הביתה מבלי פחד ועונש וכו'. ושם פרק מ"ד תקצר כח כל עט ותלא יד כל סופר לתאר ולצייר התמונות המבהילות זעקת השבר והיללות של האמהות האבות משפחת נפש האומלל הנתפס בידי החוטפים הקורעות
ושוברות הלבבות לשברי שברים. החוטפים פרצו הביתה בלוויית אנשי צבא מזמינים ובזרוע חטפו את הילד מאת הוריו ונשאוהו בזרועותיהם אל המשמר המוכן מפקידי העסקנים המפקחים על הנאבאר, להחזיק שמה את הבחורים והילדים הנתפשים על מנת למוסרם לצבא. ההורים רצו אחרי החוטפים בקול מר צורח, האמהות והנשים מתופפות על לבותיהן ותולשות שערות ראשן. גם הלבבות החזקים כצורי חלמיש נמסו ונהפכו למעייני מים לשמע היללות והקנות של האמהות: בני! בני! הלואי מבטן שכלתיך בטרם נולדת, אוי ואבוי לי, אם תימסר עתה להיות עבד עבדים, לדוש בשרך על בלי התגעל באכילת טריפות וכו' וכו'. כה צווחו בקולי קולות, מרטו שערות ראשן וקרעו בגדיהם וכו', וכה עמדו לפני חלונות בית המאסר בצווחות ויללות, עד אשר התעלפו ונשים רחמניות נשאו אותן על כתפותיהן הביתה וכו'. ועיין שם עוד בפרק מ"ה מהנאברים הכפולים שחזרו לקחת פעמיים בשנה, ועוד שם בפרק מ"ו מ"ז.
בהיות המצב בגלילות רוסיא כמו שהיה ונוסף על זה לא חסרו מתנגדים שצרו רגליו של מוהרנ"ת זצ"ל, התחילו ריקים ללטוש עיניהם ולתפוס את ילדי מוהרנ"ת בפח יוקשים ואז הוכרח מוהרנ"ת להבריחם מביתו ולהחביאם עד יעבוד זעם. רשומין לזה אנו מוצאים גם מרמזי דבריו במכתביו ב"עלים לתרופה" מכתב שע"ז: יום ד', ג' דחנוכה תר"ג, טשעהרין.
רב שלום לאהובי בני חביבי הרבני וכר מו"ה יצחק שי' עכב"ב. קבלתי מכתבך הטוב וכו' ומאליו תבין גודל צערי איד נהפך לבי בקרבי וכו' לע"ע. נתתי שבח והודי' להש"י מה שהודעתני שכבר נסעו מזה וכו' וגם בנך שיח' מהסתם אינו מצוי במקומו וכו' וכו', ע"ש ובמכתב שע"ח:
...והנה בוודאי כבר נודע לו שר' אפרים מקרימינטשאג נסע לאומאן ואתמול בא לפה עם בנו ד"י שי' וגם הביא לפה את בני נ' [נחמן] שי' והיה לי שמחה וצער מזה, כאשר תבין מעצמך
ומאליך תבין להודיע בסוד לזוגתי וב"ב שהוא בכאן בחיים ושלום ושיראו שבני הקטן ג"כ לא יהיה בביתי כאשר כתבת כבר ושיהיה הכל בחכמה בסוד באופן שלא יתוודע ח"ו, ולה' עיני מיחלות, עד הנה עזרנו רחמיו ית' והציל אותך בעצמך מפחד הזה בימי נעוריך כמה פעמים כאשר אתה ידעת כן יוסיף חסדו ויציל את בנינו ובנך מפחד הזה לעולם ולמען כבוד הזקן שבזקנים שאנו בטוחים בכחו יעשה, ולא יתן אותנו לחרפה לפני שונאינו הרבים ח"ו. ויפדה אותנו מכל הצרות ובפרט מצרה הזאת וכאב את בן ירצינו ויחיינו וישמחינו בישועתו מהרה אכי"ר.

נחזור לענין ראשון בענין המשך כתיבת התפילות על ידי מוהרנ"ת זצ"ל. כאמור התחיל בזה בשנת תקפ"ז, אך סיבות הזמן מנעו מאתו להמשיך בזה בתנופה רבה והופסק הדבר עד שנת תקצ"ה, ועיין במכתבו, מכתב ק"נ, מיום ב' ר"ח חשון תקצ"ה:
...שמחנו ורקדנו הרבה בעזה"י יותר משאר שנים וחדות ה' היא מעוזינו, עד אשר היום עשה ה' נפלאות עמנו שזכיתי מחדש להעתיק תפלה חדשה כאשר תראה בעיניך, כי אני שולחה אליך ע"י מוכ"ז, יראו עיניך ויתעורר לבך ותגל נפשך, עמוד והתבונן נפלאות ה' כי הלא זה כמה ימים ושנים אשר לא זכינו לתפלה חדשה והרבה יש לכם חלק בזה וכו', ע"כ. ושם במכתב קנ"א מיום ד' נח תקצ"ה: ...ויקבל מוסגר פה עוד ב' תפלות ובודאי יחיו נפשך וכו' ע"כ. ושם מכתב קנ"ב: ...וגם בסמוך שלחתי תפלות חדשות וגם הישנות כבר ראית וכו' ע"כ. כנראה שאז הספיק לגמור
את כל התפילות, אך לא נדפסו רק לאחר פטירתו, בערך שנת תר"ח. * * *
התפילות האלו שהושמטו מההדפסה הראשונה ונדפסו אחרי הסתלקות מוהרנ"ת זצ"ל בכרך מיוחד כנ"ל, הובאו לדפוס עוד
פעם בשנת תרס"ו [אשר ע"כ אדבר מזה פה אע"פ שמקומו להלן, אך מכיון שלא נדפסו בצורה זו אלא ב' פעמים אציג הדברים פה].
ג. הספר נדפס בעיר פאדגורזע בש' תרס"ו ע"י הרה"ח ר' ישעיהו ב"ר שלום יוסף אריה, בהשתדלות הרה"ח ר' יהודא ליביש מעיר טארנא, ובתחילתו הסכמות מחכמי וצדיקי הדור. ולגודל חיבתם ויקר מציאותם אביא דבריהם פה:
אור ליום ד' בראשית, שנת תרס"ו, פה ק"ק טארנא. לאנשי שלומי ולאחב"י בכל מושבותיהם אשים דברתי על דבר האיש הנוכחי המוכ"ז הרבני המופלא החסיד הישיש מו"ה ישעיהו נ"י בן הצדיק המג' שלום יוסף אריה זצ"ל, אשר כל ימיו היה עוסק בתורה ועבודה וגמ"ח ובמעשים טובים ותמיד היה מפרנס לכל צדיקי הדור שהיו בימיו והיה מכניס אורחים ומבקר חולים ומפרנס עניים מיגיע כפו, והיה. מגזע משפחת הצדיקים משני צדדים, מצד אחד הצדיק הקדוש ר' דוד מלעלוב זצ"ל ומצד השני מהצדיק ר' ישעיהו מפשעדרבאז זצ"ל זי"ע, וגם הוא ר' ישעיהו בעצמו הסתפח מנעוריו אצל צדיקי הדור זי"ע, והי' מהנה תמיד את אחרים מיגיע כפו, ועתה לעת זקנותו כאשר ירד עליו הגלגל, נדבה רוחו אותו להדפיס מחדש את הספר "לקוטי תפלות" מהרב הקדוש בעל "ליקוטי מוהר"ך' זצללה"ה [ממוהרנ"ת זצ"ל] והיתה זאת בידיעתי, ע"כ אחלה נא מאד מאת אחב"י די בכל אתר ואתר ובפרט מאנשי שלומי לקרב את המוכ"ז ולקבל מאתו הספר בספנ"י. ובזכות זה תתברכו ממעין הברכות ובשפע של הצלחות ברו"ג והי' מעשה הצדקה שלום. דברי ידידכם המברך אתכם בכל טוב
יחיאל הורוויטץ
בהרבה"ג הצדיק מהר"מ מדזיקוב זצללה"ה חונה פק"ק טארנא [נכד הרה"ק הצדיק מוהר"ר נפתלי מראפשיטץ זצוק"ל]
גם אנכי הח"מ מוכן לקחת אי"ה את הספר "ליקוטי תפלות,' כשיוגמר בבית הדפוס בל"נ. ואשחר פני נדיבי עמנו לתמוך ביד המלבה"ד למען יבצע מעשהו להוציא לאור עולם מרגליות טובה ספונה וחשובה לשמוע אל התפלות אשר יצאו מפה קודש הקדשים זצללה"ה.
זלמן יוסף קורץ
לפנים האבדק"ק שTלוב וכעת דומ"ץ דפה ק"ק הנ"ל
בעזה"י.
מה נכבד היום בהגלות נגלות לעינינו הספר "ליקוטי תפלות", הכינם וגם יסדם איש צדיק הולך תמים הרב החסיד המפורסם בוצינא קדישא דחילא ופרישא מו"ה נתן זצ"ל, אחד המיוחד שבתלמידי הרב הקדוש אור המאיר לארץ ולדרים פאר מקדושים משמח א' ואנשים מרן נחמן זצוק"ל, נכד הבעש"ט הקדוש זי"ע ועכי"א, בעמ"ח ספר הקדוש "ליקוטי מוהר"ן" ועוד ספרים קדושים, ובו רצוף אהבה תפלות ותחנונים העומדים ברומו של עולם לשפוך נפשו ורוחו לנורא עלילה מעומקא דלבא, שיחון אותנו ה' צבאות להדריכנו במעגלי צדק למען שמו יתברך ולהסר מאתנו הסיבות המונעות אותנו מעבודתו ית"ש להיות מעובדי ה' הנאמנים והנבחנים באמת בלי שום רמי' ובלי שום פניה ועבודה לא יעבוד בלתי אליו ית', שנוכל להגביר שכלינו על חומרינו ולהסיר את המסך המבדיל בינינו ובין בוראינו יתש"ל, ומה מאוד מהראוי לתת תודה ותשואת חן למוביל ספרא דנא האיש הנוכחי הרבני המופלג החסיד הירא הישיש מו"ה ישעי' ג"י שהעיר ה' את רוחו ולחדש הדר זיום אשר זה כמה שנים אשר אספה נגהם ולא נמצא אף אחד בעיר ושנים במשפחה להדפיסם מחדש, לחדש אורם כבראשונה. ע"כ אליכם אחב"י אקרא בקריאה של חיבה לקרב את המוכ"ז ולקבל ממנו הספר הנ"ל בסבר פנים יפות להביא ברכה אל תוך בתיכם וגם אני הפעוט והשפל ערך, ברצות השם כאשר יוגמר הספר הנ"ל בדפוס אקבל בעה"י מהם ולתת מחירו כראוי וכנכון. וזכותו של המחבר החסיד
הג"ל ותפלותיו יגן עלינו שנתברך ממעון הברכות ומשפע הצלחות. ונכתב ונחתם בספר החיים בכתיבה וחתימה טובה, אמן סלה. .
דברי הבא עה"ח, י"ד אלול לסדר "השקיפה ממעון קדשך", תרס"ג — לפ"ק טארנא הק' שמעון בצלאל ניימאן
אחרי המפתחות של התפילות באו כמה שורות, כנראה מהמו"ל הרה"ח ר' ישעיהו זצ"ל וז"ל: "וכל איש ואיש אשר ירגיל את עצמו לומר תפילות הללו, ולפחות בכל יום תפלה אחת כסדר, בוודאי ימצא מרגוע לנפשו, ויהיה מובטח שלא יגיע לו שום צרה וצוקה ח"ו בתוך ביתו, וינצל מכל מכשול ומכל תקלה, ויקובל תפלתו תמיד לפני בוראו יתברך שמו לעד, וכל אחד ואחד ימצא מבוקשו בתפילות הללו כי הן לכל אדם לצדיקים וחסידים, ולתלמידי חכמים, ולאנשים פשוטים, וגם נמצא כאן מ"ה תפלות בחלק ראשון כמנין אדם וכו' ובחלק השני י' תפלות וכו', ע"כ.
כנראה שהמו"ל לא ידע אז שהספר הוא רק חלק מליקו"ת, אך עוצם הרגשתו והרגשת הרבנים הצדיקים בהסכמתם הוא מפליא.
והנה אף שיצאו ונדפסו התפלות בחלקם בחיי מוהרנ"ת זצ"ל, ובחלקם אחרי הסתלקותו הקדושה, מ"מ אין הם כל התפילות שחיבר מוהרנ"ת זצ"ל כי לא זכינו שיצאו לאור כל תפלותיו כמבואר בהקדמת ספר עלים לתרופה וז"ל: גם היה עוסק הרבה לסדר תפלות על סדר כל מאמרי רבינו ז"ל וגם בזה היה לו עסק גדול מאד, כמובן מזה בספרו "ליקוטי תפלות" הנדפסים. לבד ממה שנשרפו הרבה הרבה חיבורים מסדר "ליקוטי תפלות" שלו, מה שלא זכו העולם לראותם וליהנות מהם כלל, כידוע ומפורסם בין אנ"ש, ע"כ.
ד. בשנת תרל"ו נדפס עוד פעם ספר ליקו"ת בזאלקווע. חסר בשער מקום ושנת ההדפסה, אך הרב מטשעהרין מזכירו בהקדמת ספר "תפילות ותחנונים", עיי"ש. צירפו אז את כל התפילות מהוצאה ראשונה ושניה עם מפתחות מהתפילות לאיזה מאמרים הם שייכים.
ה. בשנת תרס"ד תרס"ה נדפס בפעם שלישית בירושלים ע" י הרד,"ח ר' ישראל היילפעריז ז"ל. וסידר אז את המפתחות (שניות) המסודר ע"פ חמדות והענינים.
ו. בשנת תרע"ה נדפס פעם רביעית ע"י הר"ר יעקב ב"ר מרדכי יוסף זינגער ז"ל.
ז. בשנת תר"צ נדפס פעם חמישית בווארשא ע"י הר"ר אהרן ליב ציגלמאן ז"ל.
ח. בשנת תש"ג נדפס פעם שישית בירושלים ע"י הר"ר שמואל הורוויץ נ"י.
ט. בשנת תשי"ז נדפס פעם שביעית ע"י חסידי ברסלב בירושלים.
י. בשנת תשכ"ז נדפס פעם שמינית ע"י חסידי ברסלב בירושלים.
יא. בשנת תשכ"ח נדפס מחדש בהוצאת הרה"ח ר' נחמן בורשטיין נ"י. הספר נדפס בהידור רב עם נקודות, בפורמט קטן, ובתוספת השמטות מהתפילות ותיקונים רבים תוקנו בו.