# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/62/1/

והכלל, שעל־ידי הנקדה הקדושה, שהיא אור האהבה הקדושה השורה בבחינת 'צדיק', בבחינת 'יסוד', שנתגלה ומאירה על ידי הפה, בבחינת "פי ידבר חכמות" (תהלים מט, ד), על־ידי־זה מאירה אל האהבות הנפולות הבאין משבירת כלי החסד שנפלו אל בחינת הלב ומשברין את הלב, ועל־ידי אור הנקדה הנ"ל נתקשרין וחוזרין אל הקדשה ונתבטלין כל האהבות הנפולות.

וזאת הנקדה צריכין לקבל בשלשה בחינות מניה וביה, דהינו על־ידי שמדברין בינו לבין קונו, וגם צריכין לקבל כל אחד מחברו, בבחינת (תרגום יונתן ישעיה ו) 'ומקבלין דין מן דין', כי יש אצל כל אחד מישראל בחינת נקדה טובה שאין בחברו, והיא בחינת צדיק נגד חברו וצריך לקבל ממנה, וכל אלו הנקדות צריכין לקבל מנקדה הכללית, שהיא אצל צדיק הדור, שהוא שרש נשמת ישראל, עין שם היטב.

והנקדה הנ"ל היא בבחינת מלאפום, שהוא בחינת 'יסוד', והיא בחינת (תהלים פא, יא): "הרחב פיך ואמלאהו", והיא בכמה בחינות, שהם יוד ואו, דהינו מלאפום, דהינו הצדיק וכלל ישראל, וכן בחינת "פי ידבר וכו' והגות לבי תבונות", הם גם כן בחינת יוד ואו, וכן כלליות התורה וכו', עין שם: