# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/62/10/

וזה בחינת תפלה בצבור, שעקר התפלה הוא בצבור דוקא, כי אין צבור פחות מעשרה. וכשיש עשרה - אז מאיר אור הנקדה הקדושה, שהיא בחינת 'יוד', כמו שכתוב שם. ועל־כן אז אומרים קדשה, כי 'אין דבר שבקדשה בפחות מעשרה' (מגלה כג:), כי הנקדה נקראת קדש, כמו שכתוב שם (אות ח') על פסוק "וגוי קדוש". והוא בחינת יוד, ועל־כן אין דבר שבקדשה בפחות מעשרה. וזהו בחינת שלש קדשות קדוש קדוש קדוש - בחינת שלש הנקדות הנ"ל שהם נקראין 'קדוש' כנ"ל.

וזה בחינת חזרת התפלה על־ידי השליח צבור (שלחן ערוך ארח חיים סימן קכד, סעיף א), כי השליח צבור הוא בבחינת צדיק הדור שהוא כלול מכל הצבור, והוא בבחינת נקדה הכללית, שכל הנקדות מקבלין ממנו, וכמובא בדברי רבנו ז"ל (חלק א' סימן רפב) שהשליח צבור כלול מכל הנקדות טובות שיש בכל הצבור, ועל־כן מתחלה מתפללין בלחש - כל אחד בפני עצמו, כדי שכל אחד יקבל מיניה וביה, ועל־ידי שמתפללין בצבור - נכללין זה בזה ומקבלין דין מן דין, וכלם כאחד מקבלין מבחינת נקדה הכללית, דהינו חזרת התפלה על־ידי השליח צבור, שהוא בחינת נקדה הכללית, ועל־כן חוזר התפלה - כדי שיאיר לכל הנקדות, כי נקדה הכללית צריכה להאיר לכל הנקדות, וכלם צריכין לקבל ממנה כמו שכתוב שם, ואזי בחזרת התפלה אומרין קדשה שלש פעמים, קדוש קדוש קדוש, דהינו כלליות כל השלש נקדות, כנ"ל.