# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/62/11/

וזהו בחינת אסור החמור של הוצאת זרע לבטלה, חס ושלום (אבן העזר סימן כג, סעיף א), על־פי מה שכתוב לעיל שהנקדה השורה אצל הברית שלום היא קבועה בקדשה תמיד, ואינה יוצאה לחוץ, וגם אינה מאירה למטה כי אם על ידי בחינת מלכות פה, כמו שכתוב לעיל, ועל־כן הטפה הקדושה שיוצאת מן היסוד, שהיא בחינת אור הנקדה הקדושה הנ"ל - אסור להוציאה לחוץ כי אם על־ידי בחינת מלכות, דהינו בת זוגו, ואז נעשה מזה תקון גדול, דהינו תקון השבירות כנ"ל, כי כל הזווגים הקדושים - לברר ולתקן בחינת הכלים הנשברים, כמובא (עין פרי־עץ־חיים שער קריאת שמע שעל המטה פרק ו'). ועל־כן עקר הזווג בשבת (שם פרק ה'), שאז מאירה הנקדה כנ"ל,

אבל, כשחס ושלום, מוציא הטפה לבטלה, חס ושלום. נמצא, שחס ושלום ממשיך אור הנקדה שביסוד לחוץ, וכאלו מחריב את העולם - שנותן להם יניקה, חס ושלום, מבחינת אור הנקדה בעצמה שנמשכת לחוץ, והוא מחדש שבירת כלים, כמובא בכתבי האר"י ז"ל (עץ חיים ש"ח פ"ג). כי לא די שאינו מתקן הכלים הנשברים על־ידי אור הנקדה הקדושה, כי אם, אדרבה! שחוזר וממשיך אור הנקדה לחוץ וחוזרים הכלים להשתבר, מאחר שאין כלים לקבל האור.

ועל־כן אמרו (פרי־עץ־חיים שם פרק יא) שהוא כאלו עוקר מזלו, חס ושלום, כי חס ושלום, עוקר הנקדה שהיא עקר שרש חיותו. ועל־כן אמרו (זהר ויחי ריט:): שאין מועיל לו תשובה, כי אי אפשר לו לשוב, כי להיכן ישוב? מאחר שפגם בהנקדה בעצמה, כי כל זמן שנשארה הנקדה קימת - מועיל תשובה, אבל זה שפגם בהנקדה בעצמה וכאלו עוקר נקדתו, חס ושלום, להיכן ישוב.

אבל באמת אף־על־פי־כן אין דבר שעומד בפני התשובה! וכמובא בכל הספרים (עין שיחות הר"ן סימן עא) שאף־על־פי־כן, אם יעשה תשובה - יתכפר לו בודאי. אך עקר תשובתו הוא רק על־ידי צדיק הדור, שהוא בחינת נקדה הכללית שמשם מקבלין כל הנקדות, וזה מאחר שפגם בנקדה שלו בעצמה, על־כן מכרח לקבל אור הנקדה מחדש, וזה אי אפשר כי אם על־ידי צדיק הדור שהוא שרש כל הנקדות, ועל־כן יש לו כח להאיר לו הנקדה מחדש, כי שם שרש כלם כנ"ל. וכן מובן בדברי רבנו במאמר "בחצצרות" (סימן ה') על פסוק (משלי טו, לט): "אזן שמעת תוכחת חיים" - שעקר תקון ענין זה הוא על־ידי צדיק הדור, עין שם.

והנה מאחר שמן הדין אין מועיל לו תשובה, ואף־על־פי־כן יש לו תקנה - אם הוא מתחרט ומתחנן לפני המקום ברוך הוא כנ"ל, וכמובא (ראשית חכמה שער התשובה פרק יז). הנה זה הוא רק חסד חנם מלפניו יתברך שיקבל בתשובה מי שאין ראוי לקבל, וזהו בעצמו תקונו, כי כשזוכה לעורר רחמי השם־יתברך עליו לקבלו בתשובה,

נמצא, שהוא מעורר ומגלה חסד חדש לגמרי מה שלא היה מעולם, כי החסד אשר מעולם - אינו נתן לכפר לו מאחר שאין מועיל לו תשובה, כי מה שמועיל תשובה לכל החטאים הוא רק מצד החסד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי מכות פרק ב' הלכה ו): 'שאלו למדת הדין' וכו'. ומאחר שלזה אין מועיל תשובה, נמצא, שהחסד אשר מעולם, שהוא מחיב שיועיל תשובה לכל החטאים - אינו מועיל לו, מאחר שאמרו שאין מועיל לו תשובה. ובאמת כך ראוי לו מאחר שפגם בהנקדה, והנקדה הוא אור החסד, ומאחר שפגם באור החסד אין לו תשובה, כי שם פגם,

על־כן כשהשם־יתברך רוצה לרחם עליו - הוא עושה עמו חסד חדש שלא היה מעולם, כי עתה הוא יתברך מחדש חסדו לתקן ולמחל אפלו על זה העון גם כן, וזה הוא עקר תקונו, מאחר שעתה בהכרח נמשך חסד חדש כנ"ל, ועל־ידי־זה נתתקן, כי חוזר לקבל נקדה חדשה על־ידי החסד החדש, כי הנקדה הוא חסד כנ"ל, ומאחר שנמשך עתה חסד חדש, על־ידי־זה בעצמו מקבל אור הנקדה, שהיא חסד וזהו תקונו, והבן.