# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/62/4/

וזה בחינת תפלין של ראש ותפלין של יד, והם בחינת שלשה מיני תפלין, דהינו של־ראש, וקשר של דל"ת, שהוא גם כן בחינת תפלין כמובן בכונות האר"י (פרי־עץ־חיים שער התפלין פרק ה). ותפלין של יד, והם כנגד שלש בחינות הנקדות הנ"ל, כי הנקדות הם שלש, דהינו נקדה הכללית של צדיק הדור ונקדה שמקבלין ישראל בכללן זה מזה, בבחינת ומקבלין דין מן דין, ונקדה שמקבלין כל אחד ואחד מניה וביה.

וזהו בחינת שלשה מיני תפלין הנ"ל, כי של-ראש זהו בחינת הצדיק ונקדת הצדיק בערך השלש נקדות הנ"ל, הוא בחינת ראש ומחין וכלם מקבלין ממנו, והוא נקרא ר'אש ב'ני י'שראל, בחינת 'רבי' (סימן קיא) - כי עקר בחינת רבי שנקרא צדיק הדור, הוא בבחינת הנקדה הנ"ל שכלם מקבלין ממנו. וזהו בחינת תפלין־של־ראש, כנ"ל.

ומשם יוצא הארה ומאיר נקדה הנ"ל, שהוא בחינת קשר של דלת, שהיא בחינת 'מלכות' (שער הכונות תפלין ה), בחינת כלל ישראל שמתקשרים ומאירין זה בזה. ועל־כן זאת הנקדה מאירה בבחינת קשר. כי עקר הארתה על־ידי התקשרות שמתקשרין כלל ישראל ומאירין זה לזה כנ"ל. וזהו בחינת ארבעה מחנות ישראל, ועקר הדלת היא היוד - שהיא קוצו של דלת (ארח חיים סימן לו), שהיא בחינת נקדה הנ"ל, כמובא (זהר פנחס רמד:).

ויש לרמז, כי הדלת היא יוד ושני ווין, הינו בחינת נקדה השניה הנ"ל שמקבלין הארה זה מזה. נמצא, שזאת הנקדה השניה שבכלל ישראל מאירה בשתי בחינות, כי כל אחד צריך להאיר בלבבו, שזה בחינת יוד וויו, כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל. וגם צריך להאיר בלב חברו שהוא גם כן בחינת וי"ו, ועל־כן מרמז נקדה הזאת בבחינת דלת שהיא יוד ושני ווין כנ"ל, דהינו שמאירה בשני לבבות - ללבו וללב חברו, כנ"ל.

אבל נקדת צדיק הדור הנ"ל שהיא בבחינת 'של ראש' - מאירה בבחינת שין של תפלין שיש לה שלשה ראשין כנגד שלש הנקדות הנ"ל, כי צדיק הדור הוא כלול מכלם מכל שלש הנקדות הנ"ל. ואחר־כך נמשך הארת נקדה השלישית שמקבל כל אחד מיניה וביה, וזהו בחינת תפלין של יד, שמשם מאיר הנקדה בבחינת יוד, שהוא קשר של יד שהיא מאירה ללבו, כי היא כנגד הלב ועל־כן היא כנגד הלב כנ"ל.

וכלליות אלו השלש נקדות הם שם "שין דלת יוד", שזה השם ביסוד (זהר פנחס רנז.), ששם שורה הנקדה, כנ"ל. כי אלו השלש נקדות הנ"ל שאנו צריכין לקבל מכלם בכלל - גם הם מקבלין זה מזה כנ"ל, ומשתלשל הארתם מזה לזה כנ"ל. וגם בפרטיות בכל נקדה יש בחינת שלש הנקדות הנ"ל, כי הנקדה המאירה למה שלמטה, דהינו אל הלב לבחינת בינה דבריאה, היא בחינת נקדה התחתונה שבמדרגה העליונה כנ"ל, כי כך הוא סדר כל ההארות, כידוע, והיא בחינת חכמה תתאה שצריכה לקבל מבחינת שרש הנקדה, דהינו חכמה עלאה בבחינת "פי ידבר חכמות" - שתי חכמות: עלאה ותתאה, כנ"ל.

נמצא, שהנקדה, שהיא בחינת יו"ד, כלולה משנים, דהינו משני יודין: יו"ד עלאה ויו"ד תתאה כנ"ל. והמשכת ההארה שנמשך מיו"ד עלאה ליו"ד תתאה, מנקדה העליונה לתחתונה, זהו בחינת נקדה האמצעית. כי זה ידוע, שכלליות המדרגות הם שלש בחינות: ראש תוך סוף, שהם בחינת שני יודין הנ"ל ובאמצע וי"ו - המשכת ההארה הנ"ל.

וזהו בחינת שלש הנקדות הנ"ל, כי נקדת צדיק הדור הנ"ל היא בחינת ראש ומחין כנ"ל, בחינת נקדה העליונה הנ"ל, ונקדה שכל אחד מקבל מיניה וביה, זה בחינת נקדה התחתונה, שהיא סמוכה אל הלב ומאירה לשם. והמשכת ההארה מנקדה עליונה לתחתונה נעשה על־ידי כלליות ישראל - על־ידי שנקשרין ונכללין זה בזה ומאירין זה לזה, על־ידי־זה יכול לקבל הארה נקדה התחתונה מנקדה העליונה, דהינו שהנקדה שאצל כל אחד ואחד בפרטיות מקבלת מנקדה העליונה שהיא אצל צדיק הדור.

כי בודאי כל אחד ואחד בפרט הוא רחוק מאד מצדיק הדור, ואי אפשר לקבל ממנו רק על־ידי כלליות ישראל, על־ידי־זה נמשכת ההארה, ואז יכול לקבל כל אחד ואחד בפרט גם כן. וזהו בחינת המעלה שיש כשנמצאים רב עם ישראל אצל הצדיק, שאז עקר הקבלה מן הצדיק שדורש ברבים, 'ברבים' דיקא, כי על־ידי רבים יש להם כח לקבל הארתו הגדולה, ואז יכול גם כל אחד ואחד לקבל, כי נשתלשלה ההארה על־ידי כלליות ישראל.

וזהו בחינת שלשה מיני תפלין הנ"ל, שהם תפלין של ראש ותפלין של יד, שהם בחינת יוד עלאה ויוד תתאה, נקדה העליונה ונקדה התחתונה כנ"ל. ובאמצע נמשכת ההארה על־ידי רצועות של ראש, שהם בחינת המשכת האור משל ראש לשל יד, כמובן בכונות (תפלין פרק ה). ויש בהם קשר של ראש, שהוא בחינת התקשרות וכלליות ישראל שמאירין זה לזה, שעל־ידי־זה נמשך ההארה מנקדה עלאה לנקדה תתאה, כנ"ל.

ועל־כן עקר התפלין הם רק שנים, דהינו תפלין של ראש ותפלין של יד. כי העקר הוא רק נקדה עלאה ותתאה, שהם בחינת שני יודין הנ"ל. ונקדה האמצעית הוא רק המשכת האור מזה לזה כנ"ל, ועל־כן אין בה פרשיות, שהם בחינת מחין, כי עקר המחין רמוזין בשני היודין הנ"ל שהם בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה כנ"ל.

וכן בענין הנאמר במאמר הנ"ל, העקר הוא שני הנקדות הנ"ל, דהינו לדבר עם צדיק הדור. וכן לדבר בינו לבין קונו, שזה עקר השלמות, וגם צריכין לדבר עם כל אחד מישראל ביראת שמים כדי להכלל בכלם כנ"ל, שעל־ידי־זה נמשך האור, אבל העקר הוא שני הנקדות הנ"ל.

ועל־כן אין מרמז מחין, דהינו פרשיות בנקדה האמצעית, כי מה שמקבלין זה מזה הוא רק הארה בעלמא, כי הנקדה הזאת מקבלין אפלו ממי שהוא למטה ממנו במדרגה, רק שאף־על־פי־כן צריך לקבל מנקדתו, כמובן שם. וגם יכולין לקבל הארה מחברו אף־על־פי שאין חברו מכון ומעורר מחו להאיר בו רק מהנקדה בעצמה שמתעוררת ממקום שהיא אצל חברו ומאירה בו, מאחר שהוא רוצה לקבל, ועל־כן הוא רק בחינת הארה לבד בלי מחין גמורים, אבל עקר קבלת אור הנקדה בבחינת מחין הוא בשני הנקדות הנ"ל שמקבל מצדיק הדור, שהוא ראש ומח הדור, וכן מה שמקבל מיניה וביה, שעקר הקבלה כשמכון דעתו ומעורר מחו ומדבר בהתעוררות שאז מאיר בו הנקדה בשלמות.