# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/63/

ענין תפלין על־פי המאמר המתחיל, 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים' וכו', המדבר מהעלאת היראה (סימן טו), המתחיל: מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז הוא צריך להעלות היראה לשרשה, דהינו לדעת. ובמה מעלין? על־ידי משפט שישפט את עצמו וכו', וכשזוכין לדעת זוכין לבחינת תורה שבנגלה, שהיא בחינת סיני, ועל־ידי תורה שבנגלה זוכין לתפלה שהיא בחינת חסד לאברהם, ועל־ידי תפלה במסירת נפש זוכין לתורה שבנסתר, שהוא אור הגנוז משבעת ימי בראשית; עין שם כל זה היטב.

וכל זה הוא בחינת תפלין, [כי רב המאמרים של רבנו ז"ל שנאמרו באותן הזמנים - כלם נאמרו על תפלין, כך נשמע מפיו הקדוש בפרוש. ואף־על־פי שכל מאמר כלול מכל התורה כלה, אף־על־פי־כן ביחוד היתה כונתו בכמה וכמה מאמרים שנאמרו אז על מצות תפלין]. כי עקר התפלין הוא להעלות היראה לשרשה, כי תפלין הם בחינת יראה, כידוע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו.): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י) - אלו תפלין וכו'. גם תפלין הם בחינת מחין ודעת, הינו להעלות היראה לשרשה שבדעת.

וזה בחינת תפלין של יד ותפלין של ראש. כי תפלה של יד היא בחינת יראה, בחינת יד כהה. ותפלין שבראש היא בחינת שרש היראה שבדעת, בחינת ראש ומחין. והדעת הנ"ל הוא בחינת תורה כנ"ל. וזה בחינת הפרשיות של תפלין, שהם תורה, וזה בחינת קריאת־שמע שאומרים בתפלין, שהוא תורה, ועל־ידי־זה זוכין לתפלה.

וזהו שמתפללין בתפלין, ועל־ידי־זה זוכין לאור הגנוז, זה בחינת אורות המקיפין שנתגלין על־ידי התפלין, שהם בחינת תורה שבנסתר, בחינת אור הגנוז, וזה בחינת שין של שלשה ראשין, שין של ארבעה ראשין, זה בחינת אור הגנוז שהיא אור שבעת הימים, בחינת שבעה ראשין הנ"ל.

ועקר אור התפלין זוכין על־ידי קימת חצות ועוסקין בתורה, ועל־ידי־זה חוט של חסד נמשך ביום (חגיגה יב:) ועל־ידי־זה זוכין לתפילין, כמובן בכונות (פרי עץ חיים תפלין פרק ז).

קימת חצות זה בחינת העלאת היראה לשרשה על־ידי בחינת משפט, כי קדם חצות אומרים ודוי על החטאים - זה בחינת משפט ששופט את עצמו על כל מה שעשה, ואחר־כך מתאבלין על חרבן בית־המקדש, שזהו בחינת תקון המשפט, כי חרבן בית־המקדש, הוא פגם המשפט, כי מקום המשפט היה בבית המקדש, וכשנחרב נאמר (קהלת ג, טז): "מקום המשפט שמה הרשע". כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה ד, א), כי בית־המקדש היה כלול מכל הבחינות הנ"ל, כי שם מקום היראה, בחינת 'ירושלים - יראה שלם' (בראשית רבה נו, י), וגם הוא בחינת דעת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לג.), הינו העלאת היראה לדעת על־ידי המשפט שהיה שם בבית המקדש בלשכת הגזית, שהיו יושבין שם בית דין הגדול לעשות משפט למטה לבטל הדין של מעלה, ושם מקום התורה, כמו שכתוב (דברים יז, י): "על־פי התורה אשר יורוך":