# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/64/1/

כי חיב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם וכו' (סנהדרין לז.). ואיך יודעין בין קדם גזר דין לאחר גזר דין? על־ידי המצות שאנו עושין בשמחה. ודוקא כשעושין אותן בשמחה גדולה כל־כך עד שאין רוצין שום שכר עולם הבא בשבילם, אלא הוא רוצה שיזמין לו הקדוש־ברוך־הוא מצוה אחרת בשכר מצוה זאת, בבחינת (אבות ד, ב): 'ששכר מצוה מצוה', כי הוא נהנה מהמצוה בעצמה.

וזהו החלוק שבין נבואת משה רבנו לבין נבואת שאר נביאים וכו', כי זה שעושה המצוה בשביל עולם הבא הוא בבחינת נביא באספקלריא שאינה מאירה וכו', אבל זה שעושה המצוה בשמחה מהמצוה בעצמה, שאינו רוצה בשום שכר עולם הבא, רק שעולם הבא שלו בהמצוה בעצמה, זה בחינת אספקלריא המאירה וכו'. וזה בחינת (דברים כד, טו): "ביומו תתן שכרו", שיהא שכרו מהמצות בעצמן וכו'. וזהו (מכילתא יתרו): 'זכרהו מאחד בשבת', הינו שמחת ותענוג עולם הבא, שהוא בחינת שבת - ירגיש בששת ימי המעשה, שהם בחינת מעשה המצות שבהם נבראו עולם שנה נפש וכו'.

ועקר השמחה הוא בלב. ואי אפשר ללב לשמח אלא עד שיסיר עקמימיות שבלבו - שיהא לו ישרות לב, ואז יזכה לשמחה, כמו שכתוב (תהלים צז, יא): "ולישרי לב שמחה". ועקמימיות שבלב מפשיטין על־ידי רעמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות נט.): 'לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמימיות שבלב'. ורעמים הוא בחינת קול שאדם מוציא בכח בתפלתו, ומזה נעשה רעמים, כי איתא בזהר (פנחס רלה:): 'כד נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא אשתמע קלא לברייתא, ודא אינון רעמים'. (כשיוצא הקול הזה ופוגע בעבי המטר, נשמע הקול לבריות וזה הם הרעמים)

ועקר הרעמים הם מגבורות, כמו שכתוב (איוב כו, יד): "ורעם גבורותיו מי יתבונן". והגבורות הם בחינת כח וגבורה שאדם מוציא הקול בכח גדול, והקול הזה פוגע בעבי מטרא, הינו בחינת מחין שמשם יורדין טפין טפין, כמו שכתוב בזהר (שם): "באר מים חיים ונזלים מן לבנון" (שיר־השירים ד, טו) - 'מן לבונא דמחא' וכשפוגע בעבי מטרא אזי אשתמע קלא לברייתא, הינו בחינת רעמים וכו'. וזה בחינת קול מעורר הכונה, וזהו בחינת קול השופר, דא שופר של איל, אילו של יצחק, בחינת "ורעם גבורותיו". וזהו (תהלים פט, טז): "אשרי העם יודעי תרועה" וכו', שיפגע הקול במח, בחינת עבי מטרא וכו'.

אבל צריך לפנות את המחין מחכמות חיצוניות וממחשבות זרות, מחמץ - שלא יחמיץ את חכמתו בחכמות חיצוניות ובתאוות כדי וכו', גם ישמר יראתו וכו'. וזהו (שבת נו:): ירד גבריאל ונעץ קנה בים וכו'. ועקר לשמר מחו שלא יחמיץ. וזהו (תהלים סח, לא): "גער חית קנה" כדאיתא בזהר (פנחס רנב.): 'קנה חית תשבר ותעשה ממנה הא', ותעשה מחמץ מצה, הינו שלא תחמיץ חכמתך. וזהו, 'גער' לשון מריבה, 'דצדיקיא עבדין מצותא' וכו' (שם רנא:), הינו כשתשמר את חכמתך שלא יכנוס בו חכמות חיצוניות - שלא תהרהר בהרהורים רעים, שהם בחינת קנה דסטרא אחרא כנגד 'קנה חכמה קנה בינה' דקדשה (משלי ד, ה), על־ידי־זה תנצל מחמץ שהוא סטרא דמותא וכו'.

ותאמין שכל מצותא ומריבה שיש בין הצדיקים השלמים אין זה אלא כדי שיגרשו סטרין אחרנין. וזה פרוש (משלי טו, לא): "אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין" - לשון תלונה ומריבה. כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים, תדע שזה משמיעין אותך תוכחה על שפגמת בטפי מוחך, שעל זה נאמר (שם ב, יט): "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים". שאתה דבוק בסטרא דמותא בחינת חמץ וכו', ובודאי אם לא היה נפגם מוחך - לא היה נשמע לך מריבות שבין הצדיקים, ואין המריבה אלא בשבילך, כדי שתשוב ממות לחיים, מחמץ למצה וכו' וכו', עין שם כל זה היטב.

ותדע שצריך לשתף הגבורות בחסדים שמאלא בימינא וכו', איהו בזקיפו ואנן בשפולי, זה בחינת (תהלים קד, לא): "ישמח ה' במעשיו"; (שם קמט): "ישמח ישראל בעשיו" וכו', עין שם כל זה היטב.

[וכבר שמעתי בפרוש מפי רבנו ז"ל, שזה המאמר עם כמה מאמרים הסמוכים, שנאמרו באותן הזמנים - כלם מדברים מסוד כונות תפלין, על־כן חובה עלינו לחתר ולבקש למצא בו איזה רמזים מבחינת תפלין, וה' הטוב ירחם להאיר עינינו בתורתו הקדושה, ויצילנו משגיאות, וישים בלבנו דברי אמת]: