# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/64/2/

כי תפלין הם בבחינת 'רעמים', בחינת תקון המחין וכו', שעל־ידי־זה נפשט עקמימיות שבלב וזוכין לשמחה כנ"ל. וזה בחינת השמחה של תפלין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ל:): 'רבה הוה חדי כולא יומא, אמר: תפלין קא מנחנא'. כי תפלין הם בבחינת שמחה כנ"ל, ועל־כן הם כנגד הלב, בחינת (שיר־השירים ח, ו): "שימני כחותם על לבך" וכו' כדי לפשט עקמימיות שבלב, כדי לזכות לשמחה, בחינת "ולישרי לב שמחה" כנ"ל.

כי התפלין הם בבחינת 'רעמים', בחינת 'כד נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא, כדין אשתמע קלא לברייתא, ודא אינון רעמים' וכו'. כי עקר התפלין נעשין על־ידי התורה שעוסקין בלילה, דהינו על־ידי שקמים בחצות לילה ועוסקים בתורה וכו', כמובא בכתבים (פרי־עץ־חיים תפלין פ"ז). וקימת חצות זה בחינת 'רעמים', בחינת קול שופר, בחינת "רעם גבורותיו מי יתבונן", שזה בחינת (לך לך עז:): 'האי שלהובא דאשא דבטיש בגדפוהי דתרנגולא וכדין קארי' וכו'. (שלהבת האש הזו שבועטת בכנפי התרנגול ואז הוא קורא), וזה בחינת (איוב לח, לו): "מי נתן לשכוי בינה" וכו'.

נמצא, שקול התרנגול, שעל־ידי זה קמים בחצות, הוא בחינת קול הנ"ל היוצא מגבורות, בחינת "רעם גבורותיו מי יתבונן", בחינת "מי נתן לשכוי בינה", כנ"ל. ועל־ידי־זה קמים בחצות ועוסקים בתורה, וזה בחינת 'כד נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא', שהם המחין, כי אז בחצות אזי הוא עקר תקון המח, כמובא, שאז עקר הזמן המסגל להשיג סודות התורה.

וזה בחינת קול השופר, כי שופר הוא בחינת התעוררות השנה, בחינת 'עורו ישנים מתרדמתכם' כמובא (רמב"ם הלכות תשובה פרק ג' הלכה יג), שזה בחינת קימת חצות שמתעוררים מהשנה על־ידי קול התרנגול ששרשו מגבורות, בחינת 'האי שלהובא דאשא' - שזה בחינת קול השופר שהוא גם כן בחינת התעוררות השינה, שזה בחינת רעמים, בחינת "רעם גבורותיו מי יתבונן", בחינת "מי נתן לשכוי בינה" וכו' כנ"ל.

ואזי נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא', הינו במחין, כי אז המח זך וצלול, ואז עוסקים בתורה ובבנין בית־המקדש, שזה בחינת דעת, כמובא במקום אחר (סימנים יג, פא; עין בהלכות ציצית הלכה ב' אות ג'), כי אז עקר תקון המחין, בחינת 'עבי מטרא', כי 'עבי מטרא' זה בחינת הגן־עדן, כמו שכתוב בישעיה (ה, ו): "ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר". ופרש רש"י: 'תרכתיו מגן־עדן', עין שם.

נמצא, שעקר בחינת 'עבי מטרא' הם בגן־עדן, כי שם עקר תקון המחין, שהם בחינת (בראשית ב, י): "נהר היוצא מעדן" וכו'. וכשעומדים בחצות אזי נחשב כאלו יושב בגן־עדן, כי זוכה להתחבר עם נשמות הצדיקים שבגן עדן, כמובא בזהר (בשלח מו.), שאז נחית קדשא בריך הוא לאשתעשע עם צדיקיא בגנתא דעדן וכו', (יורד הקדוש ברוך הוא להשתעשע עם הצדיקים בגן־עדן) ומי שעומד אז ועוסק בתורה מתחבר עם אותן הנשמות שבגן עדן, כמו שכתוב שם בזהר הקדוש (לך־לך צג.), ואזי זוכה לבחינת 'עבי מטרא', בחינת מחין שהם מאירין בגן עדן דיקא, בחינת "ועל העבים אצוה" וכו' הנאמר על אדם הראשון כשנתגרש מגן עדן וכו' כנ"ל.

נמצא, כשקמים בחצות על־ידי קול התרנגול - זה בחינת רעמים, בחינת 'כד נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא' וכו'. ועל־ידי־זה יוצא אור התפלין בבקר, כמובא (שער הכונות תפלין פ"ה), כי עקר התפלין הם על־ידי בחינת חצות, שאז הרג ה' כל בכור בארץ מצרים. ועל־ידי־זה נתקדשו בכורי ישראל - שזה עקר בחינת תפלין, בחינת (שמות יג, ב) "קדש לי כל בכור" וכו', כי בכור הוא ראשית, בחינת דעת, בחינת ראשית דעת, ועל־ידי שהכה השם־יתברך בכורי מצרים הכניע הדעת דסטרא אחרא, בבחינת "גער חית קנה", 'חית קנה' זה בחינת עשו חזיר היער, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סה, א), שהוא בחינת בכור דסטרא אחרא, כי שרו של עשו היה שרו של מצרים, כמובא (סימן כ). ועל־כן השתדל יעקב לקח הבכורה מעשו, כדי להכניע הדעת דסטרא אחרא שהוא בחינת בכור, בחינת ראשית דעת כנ"ל, ועל־ידי שהכה ה' כל בכורי מצרים והכניע הדעת דסטרא אחרא, ואזי נתגבר הדעת דקדשה, בחינת בכורי ישראל, בחינת (שמות ד, כב): "בני בכורי ישראל". ואזי נתקים, "גער חית קנה" כנ"ל, ואזי יצאו ישראל מחמץ למצה, בחינת 'קנה חית תשבר' כנ"ל.

וזה בחינת (שמות ג, יז): "ולא יראה לך חמץ" וכו' הנאמר בפרשת "קדש לי כל בכור", שהיא פרשה ראשונה שבתפלין - זה בחינת "גער חית קנה" כנ"ל, שזה בעצמו בחינת הריגת בכורי מצרים, שהם בחינת בכור דסטרא אחרא, בחינת עשו וכו', ואזי נתקדשו בכורי ישראל, בחינת דעת דקדשה, שזה בחינת "קדש לי כל בכור", בחינת תפלין כנ"ל, וכל זה היה בחצות הלילה, כמו שכתוב (שם יא, ד): "כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור בארץ מצרים" וכו'. כי עקר בחינת תפלין נעשין על־ידי בחינת חצות וכו', כנ"ל.