# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/64/6/

וזה בחינת תפלין על עור בהמה, זה בחינת (תהלים סח, לא): "גער חית קנה" - 'חית קנה' זה בחינת בהמיות, ועל־ידי שלוקחין עור בהמה ומעבדין אותו לשם תפלין, וכותבין עליו פרשיות של תפלין, על־ידי־זה מכניעין בחינת בהמיות, בחינת 'חית קנה', על־ידי 'קנה חכמה קנה בינה' דקדשה, שזה בחינת הקנה שכותבין בו התפלין, שהוא בחינת 'קנה חכמה' וכו' דקדשה.

וזה בחינת הכתב שהיא בחינת (דברים רבה ג, יב): 'אש שחורה על גבי אש לבנה', זה בחינת 'כד נפיק האי קלא ואערא בעבי מטרא' שהם 'לבונא דמחא'. וזה בחינת אש שחורה על גבי אש לבנה, כי הקול היוצא מגבורות זה בחינת אש שחורה שהוא בחינת גבורות, כידוע. והקול היוצא מגבורות, שהוא בחינת אש שחרה, פוגע בעבי מטרא, שהם לבונא דמוחא. וזה בחינת אש שחורה על גבי אש לבנה, ואזי נעשין התפלין הנעשין מעור בהמה בבחינת 'כתנות אור באלף', שזה בחינת תפלין, שהם בחינת אור הפנים (סימנים לח, מז; ועין פרי־עץ־חיים שער התפלין פ"ג), בחינת (בבא מציעא פד.): 'שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם', שהיה קדם החטא שאז היה מאיר אור הגנוז משבעת הימים, שזה בחינת כתנות אור - באלף. וזה בחינת הדעת של מחלקת דקדשה הנ"ל, בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים.

וזה בחינת תורתו של רבי מאיר שהיה כתוב בה "כתנות אור" באלף, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה כ, יב), כי רבי מאיר היה מאיר עיני חכמים בהלכה, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? שלא עמדו חבריו על סוף דעתו, שהיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, והיה מטהר את השרץ במאה וחמשים טעמים (ערובין יג:). נמצא, שרבי מאיר היה לו הדעת והשגה של בחינת מחלקת דקדשה, בחינת אלו ואלו דברי אלקים חיים, אף־על־פי שזה מטמא וזה מטהר וכו'. ועל־כן היה אומר על טמא טהור וכו'.

ועל־כן באמת לא עמדו על סוף דעתו, כי אי אפשר להשיג זה הדעת כלל, ומחמת זה בעצמו היה כתוב בתורתו 'כתנות אור' באלף, כי כתנות עור זה בחינת מחלקת, כידוע, שנמשך מבחינת עץ הדעת טוב ורע, כי כתנות עור זה בחינת הבדלה, כידוע, שזה בחינת מחלקת, אבל על־ידי הדעת של בחינת מחלקת שבקדשה שיודעים ומאמינים שאלו ואלו דברי אלקים חיים, אזי נמתק כל מיני מחלקת ואזי נעשה בחינת 'כתנות אור' באלף.

כי זה הדעת הוא בחינת אור הגנוז משבעת ימי בראשית, שזה בחינת שין של שלשה ראשין ושל ארבעה ראשין, שהם שבעה ראשין, בחינת שבעת ימי בראשית שאי אפשר להשיג זה הדעת כלל, כי הוא צפון וגנוז לצדיקים וכו' כנ"ל, ועל־כן רבי מאיר שזכה לזה הדעת של בחינת מחלקת שבקדשה כנ"ל, על־כן היה כתוב בתורתו 'כתנות אור' באלף כנ"ל. וזה בחינת תפלין על גבי עור שעושין מבחינת כתנות עור, בחינת כתנות אור וכו' כנ"ל.

ועקר התפלין נעשין על־ידי עור בהמה דיקא, כי תפלין הם מחין גבוהים מאד, בחינת אור הגנוז, בחינת מחלקת שבקדשה כנ"ל, ומי שרוצה, חס ושלום, לכנס להבין זה הדעת - בודאי לא ישוב ולא ישיג ארחות חיים, כי יהיה נכשל מאד, כי על זה נאמר (חגיגה יג.): 'במפלא ממך אל תדרוש' וכו'. כי אי אפשר להשיג זה הדעת כנ"ל, וצריך לסמך על אמונה - להאמין בצדיקי אמת אף־על־פי שיש ביניהם מריבה ומחלקת, כי באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים וכו' כנ"ל.

ועל־כן תפלין נכתבין על גבי עור בהמה דיקא, זה בחינת בני אדם שערמים בדעת ומשימין עצמן כבהמה (חלין ה:), שצריכין לשום עצמו כבהמה - לסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת כלל ולסמוך רק על אמונה כנ"ל. ואזי נזדכך מחו על־ידי־זה, וזוכה לבחינת תפלין שהם נעשין מעור בהמה דיקא, ואזי נפשט עקמימיות שבלבו. כי כשרואה אדם שיש לו עקמימיות, בפרט כשיש לו, חס ושלום, חס ושלום, עקמימיות הרבה בלבו, אזי הוא צריך לסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת כלל, וילך רק בתמימות ופשיטות לבד, ואזי זוכה אחר־כך לדעת גדול מאד. וזה בחינת תפלין, שהם מחין גבוהים מאד שנכתבין על עור בהמה דיקא, ועל ידם נפשט עקמימיות שבלב וכו', כנ"ל.