# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/64/7/

ואזי כשנפשט עקמימיות שבלבו על־ידי תפלין, שהם בחינת רעמים - אזי זוכה לשמחה כנ"ל. וזה בחינת השמחה של תפלין כנ"ל. וזה בחינת 'זכרהו מאחד בשבת' - שמרגישין תענוג עולם הבא, שהוא בחינת שבת, בהמצוה בעצמה, בששת ימי המעשה, דהינו בעולם הזה במעשה המצות וכו' כנ"ל.

וזה בחינת תפלין, כי תפלין הוא בשביל להמשיך הקדשה של שבת בששת ימי המעשה, כי תפלין הם נקראים אות, בחינת שבת, כי בשבת אין מניחין תפלין, כי הם עצמן אות, רק בחול שאנו צריכין להתקדש בקדשת שבת אזי אנו מניחין תפלין. ואזי ממשיכין ומקבלין הקדשה של שבת גם בימי החול. וזה בחינה הנ"ל, הינו כי על־ידי התפלין זוכין לשמחה כנ"ל ואזי הוא בחינת 'זכרהו מאחד בשבת' - שממשיכין תענוג עולם הבא, בחינת שבת, גם בששת ימי החול על־ידי השמחה של המצוה בעצמה שזוכין על־ידי התפלין וכו', כנ"ל.

שין של שלשה ראשים, שין של ארבעה ראשים, שהם שבעה ראשין - הם בחינת שבעה קולות שאמר דוד על המים (ברכות כט.), שהם בחינת 'עבי מטרא', שזה בחינת תפלין וכו' כנ"ל. וזה בחינת (תהלים כט, ז): "קול ה' חצב להבות אש", ודרשו רבותינו ז"ל מזה (מכילתא יתרו), שהיה הקול נחקק באש שחורה על גבי אש לבנה, כי הקול פוגע במח, שזה בחינת 'אש שחרה על גבי אש לבנה'; כנ"ל (אות ו').