# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/1/

על־פי המעשה הנוראה מאד של השבעה בעטלירש הנדפס בספר ספורי מעשיות, עין שם בדף צ"ו, מענין הבעטליר הראשון שהיה עור, שבא אצל החתן והכלה על החתונה אחר החפה, ואמר להם, שנותן להם מתנה לדרשה שתהיו זקנים כמוני וכו', שתחיו חיים ארכים כמוני, ואתם סוברים שאני עור, באמת אין אני עור כלל, רק שכל העולם כלו אינו עולה אצלי כהרף עין וכו', כי אני זקן מאד, ואני עדין יניק לגמרי (הינו יונג), ולא התחלתי עדין לחיות כלל, ואף־על־פי־כן אני זקן מאד וכו', ויש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול וכו', עין שם כל זה היטב היטב.

ואם עיני שכל לך, תבין מרחוק מה מאד עמקו מחשבותיו, ואי אפשר להאריך בזה כלל, והחפץ באמת יראה ויבין משם גדלת השם־יתברך וגדלת הצדיקים האמתיים הגדולים, גדל מעלתם, שזכה כל אחד ואחד כפי מה שהתפאר בעצמו שם, כי כל מה שמבאר שם, שספר כל אחד הוא ענין ההתפארות של איזה צדיק גדול ונורא מאד מאד, שהתפאר בעולמות עליונים במקום שהתפאר, שזכה בזה העולם למה שזכה, אשרי לו, אשרי חלקו.

למשל, בענין שיתבאר לפנינו, שהתפארו הזקנים, וכל אחד ספר מה שזכר מזכרון הראשון וכו', הקטן שבכלם גבה מאד מאד, מה שאי אפשר להכניס במח עצם גדלתו ותקף קדשתו, כגון שאחד התפאר שזוכר מה שנעשה עמו בעת שחתכו את טבורו, ראה והבן והבט, הנמצא כזה אפלו חד בדרא, שיוכל להתפאר כזה, שיזכך ויקדש גופו וחומרו כל־כך כל־כך, עד שיזכה לזכר מה שנעשה עמו אז בתחלת הלדה כשיצא לאויר העולם בעת שחתכו את טבורו, וזה הקטן שבכלם, וממנו תראה מעלת קדשת הזקן הקדוש השני, שהיה בעיניו לשחק מעלת הזקן הראשון ואמר כמתמיה: זאת היא מעשה ישנה? אני זוכר זאת המעשה, אבל אני זוכר גם כשהיה הנר דולק, ופרשה הנשר הגדול אחר־כך, שזהו שזוכר גם מה שנעשה עמו בעת שהיה בבטן אמו שהיה נר דלוק על ראשו, כמבאר שם.

והנה מעלת זה השני על הראשון יכולין להבין קצת מרחוק, אף־על־פי שאנו רחוקים מזה מאד מאד, כי החלוק הגדול שיש להאדם בין קדם שיצא לאויר העולם בין אחר־כך - מבאר בדברי רבותינו ז"ל בגמרא (נדה ל:) ומדרשים (בראשית רבה לד, י תנחומא פקודי ג) ובזהר הקדוש, כי בעת העבור כשהוא במעי אמו, אז נר דולק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, וכיון שיצא לאויר העולם - מיד בא מלאך וסטרו על פיו ושוכח הכל, ועל זה אמר איוב (איוב כט, ב): "מי יתנני כירחי קדם, כימי אלוק ישמרני" וכו'. כמבאר בדברי רבותינו ז"ל (נדה שם). וכל עבודת האדם, שיזכה לידע ולהשיג מה שידע מתחלה בעת שהיה נר דלוק על ראשו, שאז היה מסתכל באור הגנוז משבעת ימי בראשית, שבו היה האדם צופה מסוף העולם ועד סופו כמובא (חגיגה יב.).

ועתה ראה והבן והבט כמה גדלה מעלת הזקן השני על הראשון, כגבה שמים על הארץ וכו'. וכן השלישי על השני, וכן כלם, שהקטן שבהם גבה מאד מאד, עד שאין נמצא כמותו כי אם יחיד בכמה דורות, ואף־על־פי־כן כנגד השני הגבה ממנו נחשב כנקדה, וכן השני נגד השלישי וכו' וכו', וכן להלן להלן, עד זה שהתפאר שהיה תינוק אז לגמרי, שהוא הבעטליר העור בעצמו, שאמר, שזוכר כל אלו המעשיות והוא אינו זוכר כלום וכו', עין שם.

כי זה כלל גדול, ומבאר ומובן בדברי רבנו ז"ל, ובכתבי האר"י ז"ל, שאפלו המדרגה הגבה שבמדרגות - אף־על־פי־כן, כנגד המדרגה הגבה עוד יותר - נחשב הכל כנקדה בעלמא כנגדה, כמו שכתוב בזהר הקדוש (תקוני זהר תקון ע', קלה:): 'אפלו כתר עליון אוכמא הוא קדם עלת העלות' וכו'.

וכל אלו הגדולות והנפלאות מבארים במעשה של יום ראשון, וכן בכל יום ויום מבארים כמה וכמה דברים נפלאים שהתפאר כל אחד, כגון ביום השני, בענין החיים טובים וכן בשאר הימים, בענין מעט מחזיק את המרבה, ובענין הזוג צפרים הקדושים שהוא יכול לחברם יחד וכו' וכו'. פקח עיניך וראה למה האדם יוכל לזכות בזה העולם, שילודי אשה יוכלו לזכות לדברים גבוהים כאלה שהשם־יתברך בעצמו מתפאר בהם, [ועין עוד בדברינו, באבן העזר 'הלכות אשות' (הלכה ג, אות י) שם דברנו גם כן קצת מענין המעשה הקדושה של יום הששי מענין כח הידים, עין שם].

ורבנו הנורא ז"ל ידע מכלם, וידע לספר המעשה הנעשה במקום שנעשה מכלם, ובאמת אמר על עצמו בעת שספר המעשה הזאת, שאם לא היה יודע בעולם כי אם זאת המעשה - היה גם כן חדוש גדול מאד, ואין להאריך יותר בזה כאן, [עין למטה בסוף הדרוש (אות מ"ה) מה שהובא שם מהירושלמי כתבות, לענין נפלאות הזכרון של הזקנים הנ"ל].