# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/12/

ועקר אריכת אפים זוכין על־ידי ארץ־ישראל, שהוא בחינת אמונה, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל על פסוק (שמות לד, ח): "וימהר משה" וכו', עין שם (בסימן קנה). וזהו בחינת תפלין, כי פרשיות שבתפלין מדברים מארץ־ישראל ואמונה, כי עקר שתי פרשיות הראשונות הוא מענין יציאת מצרים וביאת ארץ ישראל, כמו שכתוב שם (שמות יג, ג-ה): "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וכו' והיה כי יביאך ה' אל ארץ" וכו'. וכן פרשה שניה מתחלת (שם פסוק יא): "והיה כי יביאך" וכו'. כי עקר התפלין הם בחינת אריכת אפים שזוכין על־ידי ארץ־ישראל כנ"ל. שהוא הפך מצרים, שהיא מלאה גלולים ועבודה־זרה, שהוא הפך אמונה. ועל־כן כשהיו במצרים נאמר בהם (שם ו, ט): "ולא שמעו אל משה מקצר רוח", שלא יכלו להתקרב להצדיק, שהוא בחינת משה ולשמע אליו מחמת קצר רוח, שהוא הפך אריכת אפים הנ"ל, שעל־ידי־זה עקר ההתקרבות להשם־יתברך ולצדיקים אמתיים, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל וכנ"ל. כי עקר אריכת אפים זוכים על־ידי אמונה שהיא בחינת ארץ־ישראל כנ"ל, שזהו בחינת תפלין, כנ"ל.

ועל־כן שתי פרשיות שניות מדברים מאמונה, שהוא "שמע ישראל", שהוא אמונת היחוד. ופרשת "והיה אם שמוע" שמדברת גם כן מקבלת עול מצות ובטול העבודה־זרה, שהוא בחינת 'חרון אף', הפך אריכת אפים, כמו שכתוב שם (דברים יא, טז-יז): "השמרו לכם וכו' וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וחרה אף".

נמצא, שכל הארבע פרשיות של תפלין מדברים מיציאת מצרים, שהוא בחינת עבודה־זרה, בחינת חרון אף, קצר רוח לזכות לצאת משם ולבא לארץ ישראל, שהוא בחינת אמונה, בחינת אריכת אפים, כי זה עקר בחינת התפלין, כנ"ל.

ועל־כן סיום פרשה אחרונה שבתפלין הוא "למען ירבו ימיכם וימי בניכם", הינו אריכת ימים, שהוא בחינת חיים ארכים שזוכין על־ידי התפלין, שהם בחינת ארך אפים, אריכת הרוח, שמשם אריכת ימים, כי עקר החיים על־ידי רוח הנשימה, על־ידי בחינת אריכת רוח, בחינת ארך אפים. וכמבאר לעיל, שארך אפים הוא בחינת זקן דקדשה, בחינת חיים ארכים כנ"ל.

ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיג:): 'הרתחן, חייו אינם חיים', כי הרתחן, שהוא בחינת קצר רוח הפך אריכת אפים, על־כן חייו אינם חיים, כי עקר החיים מבחינת אריכת הרוח שהוא בחינת ארך אפים, כנ"ל.