# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/16/

וזהו בחינת רצועה של ראש שיורדת מהקשר עד הטבור (שלחן ערוך ארח חיים סימן כז סעיף יא) - כי קדשת התפלין הוא מבחינת הזקנים שזכו לקדש מחם כל־כך, עד שזכרו מה שנעשה עמם מתחלת ההולדה בעת שחתכו את הטבור כנ"ל, כי עקר גמר ההולדה, שהוא בחינת תפלין, בחינת "קדש לי כל בכור פטר כל רחם" וכו', הוא חתיכת הטבור ועל־כן נאמר ביציאת מצרים (יחזקאל טז, ד): "ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך" וכו'. הינו שקדם שיצאו היו דומים לולד אשר במעי אמו ולא כרת טבורו וכו' עין שם. כי עקר התפלין הוא בחינת יציאת מצרים, בחינת הולדה, שהוא בחינת חתיכת הטבור כנ"ל, כי אף־על־פי ששאר הזקנים זכרו עוד יותר ויותר כנ"ל, אף־על־פי כן אי אפשר לגלות עלינו הקדשה בחוץ כי אם קדשת מח הזקן שזכר תחלת ההולדה שהוא חתיכת הטבור, שהוא עקר בחינת התפלין שמדברים מההולדה, בחינת "קדש לי כל בכור" וכו' כנ"ל. והלואי שנזכה לקבל קדשתו. אבל קדשת שאר המחין של שאר הזקנים אינם מתגלין לחוץ כלל, רק כל אורם נעלמים רק בפרשיות שגונזים בפנים בתוך הבתים, ומשם מקבלים קדשתם בדרך העלמה והסתר, כי קדשת הזכרון שלהם מאד נעלה מאתנו, כמובן למשכיל.