# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/18/

וזה בחינת מה שמשבח השם־יתברך את כנסת ישראל (שיר־השירים ז, ג): "שררך אגן הסהר אל יחסר המזג", ודרשו רבותינו ז"ל (סנהדרין לז.) על השבעים סנהדרין שהיו יושבין בעגול כלבנה וכו'. 'שררך' - זה בחינת רצועה של תפלין שיורדת מהקשר של ראש עד הטבור שנמשכת מבחינת מלכות דוד משיח שהוא חי וקים, שהוא בחינת קשר של ראש כנ"ל. שמשם נמשכת הרצועה עד הטבור, שהוא בחינת "שררך אגן הסהר", בחינת שבעים סנהדרין, שהם כנגד 'שבעים פנים לתורה', שדוד יושב בראשם, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (מובא בפרוש רש"י) על פסוק: "יושב בשבת תחכמני ראש" וכו' (שמואל-ב כג, ח). כי כל השבעים סנהדרין, שהם בחינת שבעים פנים לתורה, כלם מקבלים מדוד משיח, שכל חיותו מבחינת הזקנים הנ"ל, שהם בחינת תקוני דיקנא קדישא, בחינת הדרת פנים, בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שכל השבעים פנים של תורה נמשכין מהם, כמבאר בהתורה "פתח ר' שמעון" (סימן ס'), עין שם. שעל־ידי־זה נתעוררין מהשנה שהיא הסתלקות המחין, ועל־ידי בחינת הזקנים הנ"ל, בחינת ספורי מעשיות הנ"ל, על־ידי־זה נמשכין כל השבעים פנים של תורה ונתעוררין מהשנה, שזהו בחינת השבעים שנים שחי דוד המלך, עליו השלום.

ועל־כן היה ממעט בשנה מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה כו:): שמעולם לא ישן דוד שיתין נשמי, כי היכי דלא ליטעום טעמא דמותא (זהר ויגש רז.), כי השנה היא אחד מששים במיתה (ברכות נז:), שנמשכה על־ידי חטא אדם הראשון על־ידי שאכל מעץ הדעת טוב ורע, ופגם בעץ החיים שהוא בחינת אור התפלין, כמובא (סימן לח). כי תפלין הם בחינת חיים, בחינת עץ החיים, שנאמר בו (בראשית ג, כב): "ואכל וחי לעולם". ועל־ידי שפגם בזה נגזר עליו מיתה לדורות.

ובאמת אחר החטא, המיתה והשנה הם טובה גדולה, כי אם לא חטא אדם - היה זוכה לחיים אמתיים שהוא חיים נצחיים, חיים ארכים בעודו בגוף, דהינו שבעודו בגוף היה יכול להיות נכלל באין סוף לעולם ברצוא ושוב ולחיות חיים ארכים, דהינו לחדש חיותו לעולם, בבחינת התחדשות החיות של הזקן העליון שהוא העור הנ"ל, שחי חיים ארכים, שהוא זקן תמיד ויניק תמיד וכו' כנ"ל. אבל אחר שחטא ואכל מעץ הדעת טוב ורע ונטרד מגן עדן ונתאחז בגופו זהמת הנחש, בחינת משכא דחויא, על־כן אי אפשר לו לחיות בגופו חיים ארכים לעולם, ואי אפשר לזכות לחיים נצחיים כי אם על־ידי המיתה, שהיא טובה גדולה, כמו שכתוב (שם א, לא): "והנה טוב מאד" - 'זה המות' (בראשית רבה ט, ה). כי על־ידי המיתה, שהיא שנה, יתחדש מחו ואז יזדכך ויתחדש גופו וחיותו, ואז יקום בתחיה בגוף זך וצח שנזדכך ונתברר לגמרי מזהמת הנחש. ואז יזכה לקבל מחין חדשים, בבחינת תפלין עץ החיים, שהם בחינת חיים ארכים שיזכה אז, דהינו שיזכה אז לחיות לעולם חיים כאלו, שבכל עת יתוספו לו חיים ומחין, עד שכל מה שיזקין יותר - יזכה להתחיל לחיות מחדש יותר, שזהו בחינת החיים של הזקן העור הנ"ל, שזה עקר בחינת חיים נצחיים שיזכו מי שיזכו לעתיד לבא, כי תענוג תמידי אינו תענוג, ואינו נקרא חיים באמת כי אם כשזוכין לחיות חיות חדש בכל עת, וזה עקר בחינת חיים ארכים, חיים נצחיים שיזכו הצדיקים לעתיד אחר תחית המתים, הינו בחינת הנ"ל, שיזכו לחדש חיותם בכל עת, שזהו בחינת תפלין, כנ"ל.