# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/2/

נחזר לעניננו, והנה מבאר שם שאמרו, שכל אחד יספר מעשה ישנה מה שהוא זוכר מזכרון הראשון וכו'. וספר הזקן הראשון שביניהם, שהוא זוכר גם כשחתכו התפוח מן הענף, דהינו בעת שחתכו את טבורו וכו', והשני ספר שזוכר גם כשהיה הנר דולק, דהינו מה שנעשה עצמו בעת העבור שהיה נר דולק על ראשו וכו', והשלישי ספר שזוכר גם בעת שהתחיל להתרקם הגוף וכו', והרביעי ספר שזוכר גם בעת שהיה מוליכין הגרעין לנטוע הפרי, דהינו כשנמשכה הטפה בעת הזווג, והחמישי ספר שזוכר גם את החכמים שהיו ממציאים את הגרעין, דהינו שזוכר גם כשהיה עדין במח וכו',

והששי והשביעי והשמיני זכרו גם את המראה והטעם והריח קדם שנמשך על הפרי שהוא בחינת נפש רוח נשמה וכו', והתינוק, שהוא הבעטליר העור בעצמו, שמספר כל זה, אמר: שזוכר לאו כלום, כי הוא למעלה מן הכל וזוכר אפלו מה שהוא קדם מנפש רוח נשמה, שהוא בחינת אין וכו' וכו', עין שם כל זה היטב.

ואם תרצה להביט בעין האמת, תראה מרחוק פלאות ה', אשר לא נשמע ולא נראה כזאת מימות עולם.