# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/20/

וכל זה זוכין על־ידי התפלין, שהם בחינות הנ"ל. ועל־כן שם נקשר בחינת מלכות דוד בקשר של תפלין כנ"ל. ועל־כן יורד משם רצועה קדושה עד הטבור, שהוא בחינת תחלת חיות והולדת האדם כשיוצא לאויר העולם, שהתחלת פרדתו ממעי אמו להתחיל לחיות בעצמו בעולם, הוא בעת כריתת הטבור, שאז נפרד ממעי אמו ומתחיל לחיות חיים חדשים שמתחיל עתה לקבל בעצמו. ועקר הארת התפלין שנמשך עלינו על־ידי הרצועות - נמשך על־ידי מח הזקן שזוכר כל זה, שממנו מקבלין כח לחדש חיותו בכל עת, כאלו היום נולד ונחתך טבורו שאז התחלת חיותו כנ"ל. ומשם נמשך בחינת חיות האדם שכלולים בשבעים שנים, שהם ימי חיי האדם, כמו שכתוב (תהלים צ, י): "ימי שנותינו בהם שבעים שנה". שהם בחינת שנותיו של דוד המלך, עליו השלום, שחי שבעים שנים, שהם כנגד שבעים פנים לתורה, כמבאר בהתורה "פתח ר' שמעון" (סימן ס'), עין שם. כי כל השבעים פנים, שהם חיות השבעים שנים נמשך מהזקנים הנ"ל, שהם בחינת ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שנמשך הארתם עלינו על־ידי הזקן הקטן שבכלם, שממשיך התחדשות החיות על־ידי בחינת המח הגדול מאד, שזוכר גם חתיכת הטבור כנ"ל. כי מח שאר הזקנים שגבוהים עוד יותר אי אפשר להתגלות בחוץ, כנ"ל.

וזהו "שררך אגן הסהר" (שיר השירים ז, ג), שהיא הלבנה המתחדשת בכל עת, שזהו בעצמו בחינת השבעים סנהדרין שדרשו רבותינו ז"ל בפסוק זה כנ"ל, כי השבעים סנהדרין הם בחינת השבעים פנים, שבעים שנים שמקבלין על־ידי התפלין, על־ידי הזקנים הנ"ל, על־ידי הרצועה שיורדת עד הטבור, שעל־ידי־זה זוכין לחדש חיותו בכל עת, שזהו עקר החיות של כל השבעים שנים. כי אם אינו מחדש חיותו בכל עת - אינו חי שבעים שנים, כי עקר החיות הוא עבודת הבורא יתברך, "כי הוא חייך" (דברים ל, כ). וכשאינו מוסיף קדשה ודעת בכל יום - הוא קצר ימים, ומי יודע אם יעלו כל שבעים שנותיו ליום אחד. ועל־כן הרשעים גמורים שאינם מקימין את התורה לגמרי - נקראים בחייהם מתים (ברכות יח:), כי בודאי הם מתים ממש, מאחר שאינם מקימין את התורה שהיא עקר החיים באמת, כמו שכתוב: "כי הוא חייך". ואפלו מי שעובד את ה' קצת - אינו נמנה בימי חייו כי אם כפי מעט העבודה ומעשים טובים שזכה לעשות בחייו, ועל־כן יכול להיות שכל חיותו לא יעלה כי אם יום אחד כנ"ל, אבל עקר החיים באמת הוא בחינת חיים של דוד המלך, עליו השלום, שהוא זכה לחיות שבעים שנים שלמים באמת, כי זכה לחיים הנ"ל, שהם בחינת חיים ארכים הנ"ל, שממשיכין על־ידי התפלין וכו' כנ"ל, שהוא בחינת חיים חדשים בכל עת.

וזהו שאומרים בקדוש הלבנה לענין התחדשות החיות שהוא עקר בחינת חדוש הלבנה, שהיא בחינת כנסת ישראל ומלכות דוד כנ"ל, אומרים אז "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה" וכו'. 'עטרת תפארת' דיקא, זה בחינת תפלין שנקראים 'עטרת תפארת', כידוע. וכמובא לענין ברכת 'עוטר ישראל בתפארה', שמרמז על התפלין, כי הם בחינת עטרת תפארת, שעל־ידי־זה עקר התחדשות החיות כנ"ל שהוא בחינת חדוש הלבנה כנ"ל.

וזהו בחינת קדשת הבכור, שהוא התחלת פרשה ראשונה שבתפלין, בחינת "קדש לי כל בכור וכו' (שמות יג, ב) כנ"ל. שצריכין לפדותו מן הכהן, בשביל להמשיך על־ידי־זה בחינת התחדשות החיות והמחין כנ"ל. וזהו שעקר פדיון בכור הוא מבן חדש, כמו שכתוב (במדבר יח, טז): "ופדויו מבן חדש תפדה", 'מבן חדש' דיקא, כי עקר הפדיון הוא בשביל התחדשות החיות, שהוא בחינת חדש, בחינת מחדש חדשים, כנ"ל.