# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/22/

וזהו (תהלים קמה, יד): "סומך ה' לכל הנופלים" וכו'. שהם הנופלים מעבודת ה' - והשם־ יתברך סומכם ומעוררם משנתם על־ידי צדיקי הדור הנ"ל, שהם בחינת דוד משיח שזכה להפך מבחינת נפל לבחינת חיים ארכים, להתחיל לחיות בכל פעם מחדש, שזהו בחינת תפלין, בחינת 'ונפלינו' כנ"ל. ועל־ידי־זה הם מחיין ומקימין כל הנופלים שלא יפלו בדעתן ולא יתיאשו מגאלת נפשם כנ"ל, עד שזוכין לשוב אל ה', ואז הנפילה והירידה תכלית העליה. כי עקר הנפילה הוא דיקא מחמת זה - כדי שיתחילו להתחיל מחדש, כמבאר במקום אחר, דהינו שיחזר ויתחיל ויחדש חיותו ומחו, שזהו בחינת תפלין, בחינת 'ונפלינו' וכו' כנ"ל.

נמצא, שסמיכת הנופלים מעבודת ה' לבל יתיאשו, רק יתגברו להתחיל בכל פעם מחדש, זהו בעצמו בחינת דוד משיח שזכה שנתהפך לו מבחינת נפל לבחינת חיים ארכים, שיזכה להתחיל לחיות בכל פעם מחדש כנ"ל, כי כן גם אצלם הנפילה והירידה הוא תכלית העליה, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (בלקוטי א', סימן רסא): שמה שהאדם נופל מעבודתו הוא מן השמים, כי ההתרחקות תחלת ההתקרבות, על־כן נפל כדי שיתעורר יותר להתקרב להשם־יתברך. ועצתו, שיתחיל מחדש לכנס בעבודת ה' כאלו לא התחיל עדין כלל מעולם, וזה כלל גדול בעבודת ה', שצריכין ממש בכל יום להתחיל מחדש, עד כאן לשונו. נמצא, שדיקא על־ידי הנפילה הם מתחילים לחיות מחדש, שהוא בחינת תפלין כנ"ל, שהוא בחינת חיים ארכים של דוד, שנתהפך מנפל לחיים ארכים וכו' כנ"ל, כי כל סמיכת הנופלים הוא על־ידי הצדיקים הגדולים הנ"ל, שהם בחינת דוד משיח שחיים חיים חדשים בכל עת, שעל־ידי־זה הם מחיין כל הנופלים להתחיל מעתה מחדש, וכמבאר לעיל.

וזה בחינת הגאלה שתהיה על־ידי דוד משיח, שיבא במהרה בימינו, ואז תקום כנסת ישראל מנפילתה, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ברכות ד:) על פסוק זה, שבשביל זה אין נו"ן ב"תהלה לדוד" וכו'. ואפלו הכי חזר דוד וסמכה ברוח הקדש, שנאמר (תהלים קמה, יד), "סומך ה' לכל הנופלים" וכו'. במערבא מתרצי לה הכי: נפלה (עמוס ה, ב) ולא תוסיף לפל עוד, קום וכו', כי כל נפילת כנסת ישראל הוא מה שישראל נופלים מעבודתם, חס ושלום, שבזה תלויה הגאלה, כי אין הגאלה תלויה אלא בתשובה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צז:). ועל־כן עקר סמיכת הנפילה הוא על־ידי דוד דיקא שחי חיים ארכים הנ"ל כנ"ל, שעל־ידי־זה הוא מחיה ומחזק וסומך לכל הנופלים שלא יתיאשו, כי ה' עמם וקרוב אצלם, בבחינת "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי" (מיכה ז, ח), ואז הנפילה והירידה היא תכלית העליה, וכנ"ל.

וזהו שהתפלל הכהן גדול בבית המקדש ביום הכפורים (יומא נג:): ולא תפיל אשה פרי בטנה ולא יעדי עבד שולטן מדבית יהודה. כי הכל אחד, שלא יהיה שום נפל ממש, חס ושלום, או בחינת נפילה הנ"ל, חס ושלום, וכל זה זוכין על־ידי מלכות דוד שיתקים לעולם, שהוא בחינת 'ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה'. כי הוא זכה להפך מבחינת נפל לבחינת חיים ארכים דיקא כנ"ל. ועל־כן היה הכהן גדול מתפלל ביום הכפורים תפלה זאת דיקא, כי יום הכפורים הוא עקר התשובה, ועקר התשובה היא לעלות מנפילתו שהוא בחינת נפל כנ"ל, להתגבר לחדש ימיו בבחינת (איכה ה, כא): "השיבנו וכו' חדש ימינו" וכו' כנ"ל, שזה בחינת מלכות דוד משיח כנ"ל.

ועל־כן אחר יום הכפורים הוא סכות, שהוא בחינת (עמוס ט, יא): "אקים את סכת דויד הנפלת" - לבטל בחינת הפלת נפלים, חס ושלום, רק להקימם ולהחיותם, בבחינת "סומך ה' לכל הנופלים" וכו', כנ"ל.

ועל־כן אחר סכות הוא שמיני עצרת, שהוא בחינת מלכות דוד, כמו שכתוב (שמואל־א' ט, יז): "זה יעצר בעמי". כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן מח) שאז הנוקבא עוצרת הטפה שלא תפיל, כמו שכתוב בכונות (שער הכונות סכות ט), הינו כנ"ל: