# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/26/

ועל־כן המחין של תפלין של ראש הם בחינת 'אהיה הויה אהיה' שעולים חיים כנ"ל, כי אהי"ה הוא בחינת עבור, כמבאר בכונות (עץ חיים שער הכללים פרק ג). כי מבאר בדברי רבנו ז"ל בהתורה 'קרא את יהושע' (בסימן ו'): שאהיה הוא בחינת תשובה, בחינת 'אנא זמין למיהוי', כי קדם התשובה עדין אין לו הויה כלל, רק כשמתחיל לעשות תשובה אז הוא בבחינת אהיה, בחינת 'אנא זמין למיהוי', כי אז הוא מתחיל להזמין ולהכין את עצמו שיהיה לו הויה בעולם, עין שם.

ואיתא שם, שצריכין לעשות תשובה על תשובה וכו', עין שם ואפלו הצדיק שכבר עשה תשובה שלמה אף־על־פי־כן צריך לעשות תשובה בכל עת על ההשגה הראשונה, כי בכל עת הוא בא על השגה חדשה. ואזי הוא עושה תשובה, שהוא בחינת אהיה, על ההשגה של אתמול שהתגשם את רוממות אלקותו וכו', שזהו בחינת שבת, בחינת עולם הבא שהוא כלו שבת כלו תשובה וכו', עין שם.

נמצא, שהצדיק האמת הוא תמיד בבחינת אהיה, כי בכל פעם ופעם הוא בא על מחין חדשים ומתחיל להשיג את השם־יתברך בהשגה חדשה ומחין חדשים, שזהו בחינת חיים ארכים הנ"ל, בחינת חיים חדשים שמתחיל לחיות בכל פעם, שכל זה הוא בחינת 'אהיה', כי בכל יום הוא בבחינת אהיה, בחינת 'אנא זמין למיהוי', כאלו עדין לא התחיל לחיות כלל ולא היה לו עדין שום הויה בעולם כלל. רק עתה הוא מתחיל לחיות ולהכין את עצמו שיהיה לו הויה בעולם, שזהו בחינת אהיה כנ"ל.

ועל־כן התפלין, שהם בבחינת חיים ארכים הנ"ל של הצדיק שמתחיל בכל פעם לחיות מחדש במחין חדשים כנ"ל, על־כן הם בבחינת 'אהיה הויה אהיה' שעולה 'חיים', הינו שבכל יום הוא בבחינת אהיה, בחינת עבור, בחינת 'אנא זמין למיהוי' - שמתחיל לחיות מחדש במחין וחיות חדש כאלו עדין לא היה לו הויה וחיות כלל כנ"ל. ואחר־כך נמשכין לו על־ידי־זה מחין חדשים גמורים, שהם בחינת הויה, שהם בחינת המחין, כמבאר בכונות, עין שם. ותכף כשזוכה לקבל אלו המחין החדשים שהם החיים, אחר־כך הוא חוזר ומסלק אלו המחין ולא נשאר לו רק הרשימו. ואזי הוא חוזר ומתחיל להתדבק להשם־יתברך ולהתגעגע אליו שיזכה עוד למחין חדשים גדולים עוד יותר ויותר, שזה בחינת אהיה השני, בחינת 'אנא זמין למיהוי' וכו', כנ"ל.

וזהו: 'אהיה הויה אהיה', כי הוא נשאר תמיד בבחינת אהיה, בחינת 'אנא זמין למיהוי', כי תכף שמקבל המחין, שהם בחינת הויה, תכף הוא חוזר ומתחיל להתגעגע להשם־יתברך, בבחינת אהיה - 'אנא זמין למיהוי', כאלו עדין לא היה לו הויה כלל, וכן לעולם כנ"ל. ועל־כן אלו השלשה שמות 'אהיה הויה אהיה' עולים 'חיים', כי זה עקר החיים בחינת חיים ארכים הנ"ל, דהינו שמתחיל לחיות בכל פעם, וכנ"ל באריכות.

אבל המחין של כנסת ישראל שהם בחינת תפלין של יד, הם בבחינת 'אהיה הויה אדני', כי הם צריכים גם כן בכל יום להתחיל מחדש, בבחינת אהיה - 'אנא זמין למיהוי' כנ"ל. ואחר־כך מקבלין המחין שלהם, שהם בחינת הויה כנ"ל, אבל אחר־כך כשנסתלקין המחין שלהם, נשארין בבחינת 'אדני', שהוא בחינת מלכות אמונה, שמאמינים בהשם־יתברך שהוא אדון כל, כי זאת הבחינה של 'אדני' שהיא בחינת האמונה - צריכה לשאר תמיד, כי זאת הנקדה אינה נסתלקת לעולם, כי בהכרח שישאר בחינת רשימו של מחי האמונה, כדי שיוכלו להתחזק בעבודתם כנ"ל, כי עקר התחדשות המחין של ההמון עם הוא כדי שישארו באמונה חזקה שזה עקר חיותם, כי הוא יסוד הכל. ועל־כן הרשימו שלהם נשארת בבחינת 'אדני', שהיא בחינת אמונה שמאמינים באדון כל, ועל־ידי־זה נתחדשים המחין שלהם וזוכין לעבר על כל המניעות וכו' כנ"ל, אבל המחין של בחינת תפלין של ראש, שהם בחינת המחין של הצדיק, הם נשארים בבחינת אהיה, כי הוא זוכה באמת לחיים ארכים הנ"ל שמתחיל בכל פעם לחיות מחדש, וכנ"ל.

וזה בחינת (שמות ג, יד): "אהיה אשר אהיה", זהו בחינת תשובה על תשובה הנ"ל, שבכל פעם מתחיל לחיות מחדש בבחינת אהיה הנ"ל. וזהו "אהיה אשר אהיה", אהיה - 'דא אנא זמין למיהוי' - שמתחיל לחיות ולקבל מחין חדשים בחינת תפלין כנ"ל. וזהו 'אשר', אותיות 'ראש', שהם המחין בחינת הויה כנ"ל. ואחר־כך הוא חוזר להיות בבחינת אהיה, כי מתחיל להשתוקק לחזר ולקבל חיות ומחין חדשים עוד יותר. וזהו בחינת אהיה השני הנ"ל כנ"ל. נמצא, ש"אהיה אשר אהיה" הוא בחינת 'אהיה הויה אהיה' הנ"ל, שהוא בחינת תפלין, כי זה השם "אהיה אשר אהיה" גלה השם־יתברך למשה בשעת יציאת מצרים שהוא בחינת תפלין, כנ"ל.

וכן אצל כל אדם בעצמו צריך להמשיך על עצמו שני בחינות מחין הנ"ל, שהם בחינת תפלין של יד ותפלין של ראש. כי כשהמחין נסתלקין ממנו, אזי על־ידי הרשימו של האמונה שנשארה בלבו, על־ידי־זה הוא חוזר וממשיך דעת ומחין לעצמו - להתחזק באמונה יתרה לחזר ולהתחיל בעבודת ה', שזהו בחינת תפלין של יד, שהוא בחינת אמונה מלכות כנ"ל. שהשמות עולים 'יבק', שהוא בחינת 'בקי', בחינת 'מעבר יבק' הנזכר לעיל (באות יא) - שעוברים על כל המניעות וכנ"ל. ואחר־כך כשזוכה לבחינת תפלין של יד, דהינו להתחזק באמונה ולבלי להניח להפיל את עצמו, חס ושלום, אחר־כך הוא מתקנא בעצמו וחוזר וממשיך לעצמו מחין גדולים ממש - להתחזק לעלות מדרגא לדרגא, לחיות בכל פעם חיות חדש, שזהו בחינת תפלה של ראש, שהשמות הם 'אהיה הויה אהיה' בחינת 'חיים' וכנ"ל, והבן היטב.