# כז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/27/

וזה בחינת תפלין דרש"י ותפלין דרבנו תם (ארח חיים סימן לד). ומבאר בכונות (פרי־עץ־חיים תפלין פרק ט): שתפלין דרבנו תם הם מחין גדולים ביותר, ושם הגבורות יוצאין קדם החסדים, שזהו בחינת הצרוף של התפלין דרבנו תם, שהם בחינת יהה"ו, בחינת קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמע, שמע וכו', ותפלין דרש"י הם בחינת הוי"ה כסדר, בחינת חסדים קדם לגבורות וכו', עין שם.

כי בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקים והקדים מדת הרחמים ושתפו למדת הדין, הדא הוא דכתיב (בראשית ב, א): "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" (בראשית רבה יב, טו; ועין ברש"י שם). וזה ידוע, שעקר היצר הרע והסטרא אחרא נמשך מבחינת גבורות ודינים, שנמשכין מתחלת הצמצום של החלל הפנוי. ושבירת היצר הרע נמשך מבחינת מדת הרחמים ששתפו למדת הדין, שעל־ ידי־זה יש כח לשבר היצר הרע ולהפכו אל הקדשה, שזהו בחינת מה שהצדיקים מהפכים מדת הדין למדת הרחמים. ועל־כן בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין לבד, כי רצה שיתגבר האדם בעבודתו כל־כך עד שיהיה לו כח לשבר היצר הרע שהוא ממדת הדין בעצמו, בלי סיוע דלעלא, אבל השם־יתברך ראה כי אי אפשר להעולם להתקים בזה, על־כן הקדים מדת הרחמים למדת הדין, שמזה נמשך מה שהשם־יתברך ברחמיו מרחם על העולם בכל עת ושולח להם הרהורי תשובה ומסיע אותם לשבר את היצר הרע שהוא מבחינת מדת הדין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ל:): 'בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו היה נופל בידו'. 'בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו', זה נמשך מבחינת בתחלה עלה במחשבה לברא במדת הדין, שזה הדין מתעורר בכל יום ורוצה, חס ושלום, לנהג העולם בבחינה זאת. ומשם מתעורר ומתגבר היצר הרע שנמשך משם בכל יום ויום, אך אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו', כי השם־יתברך מרחם תכף ומקדים מדת הרחמים למדת הדין, שזהו בחינת העזר והסיוע שמסיע להאדם בכל יום לשבר את היצר הרע שהוא ממדת הדין כנ"ל, כי העזר והסיוע נמשך מבחינת 'ראה שאין העולם מתקים עמד והקדים מדת הרחמים למדת הדין', כנ"ל.

אבל יש צדיקים גדולים כל־כך, שאין צריכין סיוע מלעילא, והקדוש ברוך הוא מתנהג עמהם בתחלה במדת הדין, והם עומדים בכל הנסיונות וסובלים כל מיני יסורים וצרות הנמשכין ממדת הדין ונשארים על עמדם. עד שזוכין למה שזוכין, כמו שכתוב באברהם והאבות: "האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו" (בראשית מח, טו). 'האלהים' דיקא, שהוא בחינת מדת הדין, שהלך מעצמו בלי סיוע דלעלא, כמו שפרש רש"י בפרשת נח (בראשית ו, טו).

וזהו בחינת כל היסורים שהצדיקים סובלים, כמו שכתוב (תהלים יא, ה): "ה' צדיק יבחן", כפשתני הזה כל מה שיודע שפשתנו יפה הוא מקיש עליה ביותר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה לב, ג), וכמו שכתוב (משלי ג, יב), "כי את אשר יאהב ה' יוכיח" וכו'. כי הם ממתיקים הדין בשרשו בתחלת המחשבה הנ"ל, כי הם מאמינים ויודעים שהיסורים והדינים בעצמן הם טובות גדולות. ועל־ידי־זה באמת הם זוכים לעלות ולכלול בתחלת המחשבה, שזהו בחינת רבי עקיבא שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל ושאל משה רבנו עליו השלום: זו תורה וזו שכרה? והשיב לו השם־יתברך: שתוק! כך עלה במחשבה (מנחות כט:).

כי יסורים של צדיקים כאלו בחינת רבי עקיבא וחבריו, הם נמשכין מתחלת המחשבה שרצה השם־יתברך לברא את העולם במדת הדין כדי שיזכו לעמד בנסיון בלי סיוע דלעלא כנ"ל. כדי שיזכו הכל לכלול בתחלת המחשבה, אבל ראה שאין העולם מתקים, על־כן הקדים מדת הרחמים וכו'. ואז יש כח לכל לשבר היצר הרע על־ידי סיוע דלעלא, שהוא בחינת מדת הרחמים כנ"ל, אבל הצדיקים הגדולים כמו רבי עקיבא וחבריו כנ"ל, הם עובדים השם־יתברך כמו שעלה בתחלת המחשבה, דהינו במדת הדין לבד, דהינו שסובלים כל מיני יסורים ועומדים בכל הנסיונות והקטרוגים שהכל נמשך ממדת הדין. והם משברין הכל בעצמן כנ"ל, ועל־ידי־זה זוכין באמת לעלות ולכלול בתחלת המחשבה, שזהו בחינת 'שתוק, כך עלה במחשבה' כנ"ל.