# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/3/

וזה בחינת תפלין, כי תפלין הם בחינת זכרון, כמו שכתוב (שמות יג, ט): "ולזכרון בין עיניך"; 'ולזכרון בין עיניך' דיקא, כי עקר הזכרון הוא תלוי בתקון העינים דיקא, כמובן בהמעשה הנ"ל שזה העור שהיה עור לגמרי מחיזו דהאי עלמא, שלא היה לו שום הסתכלות כלל בזה העולם, עד שזכה שכל העולם לא היה עולה בעיניו אפלו כהרף עין, שזה עקר תקון העינים - זכה לתכלית שלמות הזכרון שאין שלמות אחריו, כמבאר לעיל, שזה העור היה זוכר יותר מכלם וכו', כמו שכתוב שם בהמעשה הנ"ל.

נמצא, שעקר הזכרון תלוי בעינים. וכן מבאר בהתורה "ויהי מקץ זכרון" (סימן נד), שהעקר הזכרון תלוי בעינים, עין שם, ומביא שם זה הפסוק "ולזכרון בין עיניך", עין שם.

כי תפלין הם בחינת מחין דגדלות, שזהו בחינת זכרון דקדשה, כי הזכרון הוא בחינת דעת ומחין, כמבאר בהתורה "דרשו ה'" (בסימן לז). וזה בחינת תפלין של ראש ושל יד שיש בשניהם שמנה פרשיות, ארבע בשל ראש וארבע בשל יד, כנגד השמנה זקנים קדושים הנ"ל שהם בעלי הזכרון, שהוא בחינת תפלין "ולזכרון בין עיניך" כנ"ל, כי ידוע בכונות (פרי עץ חיים תפלין פ"א): שתפלין של ראש הם בבחינת דכורא ותפלין של יד הם בבחינת נקבא, וכלליות התפלין הם בבחינת מחין דעבור שני דגדלות.

וזהו בחינת הזקנים הקדושים הנ"ל, שזכו למחין גדולים כל־כך, עד שכל אחד זכה לזכר ולהשיג יותר את ההתחלה מה שנעשה עמו מקדם בההתחלה, וכל מה שהשיג יותר - היה זוכר ומשיג התחלה קדומה יותר ויותר, כמבאר לעיל. והנה הם שמונה זקנים, ונחלקים לשתי פעמים ארבעה, כנגד שתי פעמים ארבעה פרשיות שבשל יד ושל ראש.

כי ארבעה זקנים הראשונים שהתפארו תחלה בזכרון שלהם, כל ענינם היה מה שנעשה עם הולד במעי אמו מעת יציאת הטפה עד חתיכת הטבור כשיוצא לאויר העולם, דהינו שאחד התפאר שזוכר בעת שהוליכו את הגרעין לטע הפרי שהוא הולכת הטפה וכו', והשני זכר התחלת רקום הפרי, והשלישי זכר בעת שהיה נר דולק, שהם כל ימי העבור. והרביעי שהוא האחרון, זכר עקר גמר הולד שהוא חתיכת טבורו, שאז התחלת ביאתו לזה העולם, [אלו הארבעה נכתבו בכאן ממעלה למטה, בהפך ממה שנכתב בספר המעשיות, וזה מחמת שהכרחתי עתה להתחיל מן הרביעי, על־כן על־פי רהיטת הלשון נתהפך הסדר, והכונה אחת]. נמצא, שכל אלו הארבעה ספורים הוא בנפלאות גדלות הבורא יתברך שמו, מה שנעשה עם הולד אצל אמו.

ועל־כן אלו המחין וההשגות אלו שהשיגו הארבעה זקנים אלו, הם בבחינת מחין דנוקבא, שהוא בחינת ארבע פרשיות של תפלין של יד, שהם מחין דנוקבא כנ"ל, ואלו הבחינות שספרו אלו הזקנים הארבעה הם בחינת אור, מים, רקיע, הנאמר בזהר הקדוש (תרומה קסז.) ובכונות (עץ חיים שער לט, דרוש ה). כי בתחלת יציאת הטפה, שהוא בחינת זה שספר שזוכר בעת שהוליכו הגרעין וכו' - זה בחינת אור, כי עדין אין לה שום ציור, ואחר־כך בעת שהתחיל להתרקם בשעת התחלתו - הוא בחינת מים, ואחר־כך כשנתהוה הולד בכל ימי העבור - זה בחינת רקיע, כידוע. ואז כשנגמר בחינת רקיע הוא יוצא לאויר העולם ונולד, וכל זה הוא בחינת תפלין, שהם בחינת עבור ולידה, שזהו בחינת יציאת מצרים, כידוע.

והארבעה זקנים הראשונים, כל ספורם הוא מה שנעשה מקדם שירדה הטפה במעי אמו, כי הם ספרו שזוכרים כשהיה הטפה עדין במח האב, והמראה, טעם וריח, שהם בחינת נפש, רוח, נשמה, שמשם התחלת המשכת המחשבה שנמשכת ממקום שנמשכת מעילה לעלול, מעולם לעולם, משכל לשכל, שהם בחינת נשמה ורוח ונפש - עד שנתהוה המחשבה, שעל ידה התהוות הטפה הקדושה של הולד. וכל אלו הארבעה בחינות כלם אצל האב אצל בחינת דכורא כנ"ל, על־כן הם בבחינת תפלין של ראש שהוא מחין דדכורא, כנ"ל.

כי התפלין נמשכין מבחינת תקוני דיקנא, כידוע, שזהו בחינת זקנים שבקדשה הנ"ל, שכלם הם בבחינת תקוני דיקנא קדישא - שמשם עקר הזקנה דקדשה, בחינת הדרת פני זקן, כידוע. ועקר קדשת המחין של התפלין ממשיכין מהזקן העליון והגדול שבכלם שהוא היניק שבכלם, שהוא הבעטליר העור שהיה תינוק לגמרי וכו' כנ"ל. כי ממנו עקר קדשת הזקנה. וכל השמונה זקנים, שהם בחינת השמונה פרשיות שבתפלין - כלם מקבלים מזה הזקן העליון, שהוא העור הנ"ל, אבל בחינת המחין שלו בעצמו, אי אפשר להתלבש אפלו בפרשיות שבתפלין.

ועל־כן אין שום פרשה כנגדו, כי הוא גבה מהכל ושרש הכל, שממנו מקבלין כל המחין של התפלין שהם בחינת כל הזקנים שבקדשה כנ"ל, כי הוא נכלל באין סוף כנ"ל, ועל־כן מח שלו אינו נקרא בשם זכרון כלל שהוא בחינת תפלין כנ"ל. כי הוא אמר שזוכר כל זה ואינו זוכר כלל, הינו שאף על־פי שזוכר הכל, כל מה שהם זוכרים, כי הוא כלול מכלם וכלם מקבלים מח וזכרון שלהם רק ממנו, אף־על־פי־כן מח שלו אי אפשר לכנותו בשם זכרון כלל, כי הוא גבה מזכרון ושרש הזכרון, כי נכלל באין סוף, כמו שכתוב שם, ועל־כן אינו מרמז בשום פרשה, כי הוא גבה מהכל ושרש הכל כנ"ל.