# לא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/31/

כי באמת הכל אחד, כי הולדת נפש מישראל ממש, ולבטל הקשוי הולדה ממש, הוא ממש בחינת יציאת מצרים, שהוא בחינת הולדה כנ"ל - אחר שבטל השם־יתברך בחינת הקשוי הולדה על־ידי הריגת בכורי מצרים, שזהו בחינת "ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים" וכו' כנ"ל. כי בשעת יציאת מצרים, שהוא בחינת הולדה, אז נתגלה האמונה הקדושה, בחינת אמונת חדוש העולם, שזה העקר שנתגלה אז, על־ידי כל האותות והמופתים נוראים מאד שעשה השם־יתברך עמנו אז. ועל־כן פרעה מלך מצרים שיניקתו מאדום־עמלק, שהם הכפירות של חלל הפנוי, רצו לעכב את ישראל בגלות, שזהו בחינת קשוי הולדה, בחינת "ויהי כי הקשה פרעה" כנ"ל. ועקר התגרותם היה על גדל התגלות האמונה שגלה משה אז שהוא אמונת חדוש העולם כנ"ל, על־כן הכה ה' כל בכוריהם שנמשכין מבחינת בכור דסטרא אחרא, שהם הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי כנ"ל.

וכן בשעת הולדה ממש כשצריכין להוליד נפש מישראל, וכל נפש מישראל הוא התגלות חדש ודעת חדש להכיר את מי שאמר והיה העולם, כי זה כלל, שאין הקדוש ברוך הוא עושה שתי פעמים דבר אחד, כמו שאמר רבנו ז"ל (שיחות הר"ן סימן נד): שאפלו נשמות המגלגלים אין אותה הנשמה בעצמה באה בפעם שניה כמו בראשונה, כי אין הקדוש ברוך הוא עושה שתי פעמים דבר אחד, ואין מתגלגלת אותה הנשמה בעצמה כמו בראשונה, רק נשמה זאת עם רוח זה או נפש זה עם רוח זה וכו', וכיוצא בזה. נמצא שהוא ענין אחר ודבר חדש לגמרי וכו', כמבאר בדברי רבנו ז"ל. נמצא, שבכל פעם שנולד נפש מישראל - נולד שכל חדש, כי עקר החיות והנפש הוא השכל, שהוא הנשמה והחיות, בחינת "נשמת שדי תבינם" וכו', כמו שכתב רבנו ז"ל (בסימן לה). הינו שנולד ונמשך נפש חדש בעולם, שהוא בחינת שכל חדש - כדי לזכות להכיר אותו יתברך בידיעה והכרה חדשה. כי בכל דור ודור נתגלה אלקותו יתברך בידיעה חדשה והכרה חדשה כפי הברורים של הנשמות שנתבררים בכל דור, כי בשביל זה השם־ יתברך מטריח את עצמו, כביכול, בכל דור ודור לקים ולהנהיג את עולמו מדור לדור כדי לברר הנשמות ביותר מזהמת הנחש, כדי שיכירו אותו בכל דור ודור בתוספת הכרה וידיעה חדשה, כפי תוספת הברור שנתברר בכל דור ודור כנ"ל, שזהו בחינת (שמות ג, טו): "זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור", בחינת "לדור ודור נגיד גדלך" וכו'.

ועל־כן בכל עת שבא נפש חדש, שהוא בחינת שכל חדש וידיעה חדשה להכיר אותו יתברך, לגלות אמונתו יתברך יותר בעולם, בבחינת (תהלים קמה, ד): "דור לדור ישבח מעשיך" וכו', אזי מתגרה בזה זהמת עמלק, שהוא זהמת הנחש. ורוצה לעכב, חס ושלום, ההולדה, שמזה בא, חס ושלום, בחינת קשוי הולדה, כי עקר קשוי הולדה הוא על־ידי זהמת הנחש, שהוא חטא אדם הראשון, שאז נגזר "בעצב תלדי בנים" וכו'.

וזה שאמר רבנו ז"ל (לקוטי תנינא סימן ב) ש'מזמור לתודה' מסגל למקשה לילד לומר אותו בשבילה, כי 'מזמור לתודה' מדבר מאמונה, כמו שכתוב (שם ק, ג): "דעו כי ה' הוא אלקים" וכו'. ומסים: "ועד דור ודור אמונתו". כי עקר האמונה נתחדשה ונתחזקה מדור לדור על־ידי התחדשות הנשמות, שהם בחינת שכליים חדשים בהכרת אלקותו יתברך, על־כן על־ידי־זה מבטלין קשוי הולדה, כי עקר בטול קשוי הולדה היא על־ידי אמונה.

ועל־כן העקר הוא תפלה, כמו שנוהגין כל ישראל להרבות בתפלה בשביל מקשה לילד, כי התפלה היא בחינת אמונה, שעל־ידי־זה נתבטל קשוי הולדה שבא מעמלק, שהוא בחינת כפירות, שרוצה למנוע, חס ושלום, הולדת נפש חדשה, שעל־ידי־זה יתגלה יותר אמונת חדוש העולם וכו' וכנ"ל.

וזהו בחינת קדשת בכורים, כי עקר הוא הולדה ראשונה שאז עקר ההתחדשות, שאז מתגרה ביותר, על־כן צריכין לקדש הבכור לתנו לכהן וכו' כנ"ל, שעל־ידי־זה מכניעין בכור דסטרא אחרא, שהוא בחינת עמלק כנ"ל. וזהו (שמות יז, טז): "מלחמה לה' בעמלק מדור דור"; 'מדור דור' דיקא, כי הוא מתגבר בכל דור דיקא, כי הוא מלך זקן וכסיל, ואינו רוצה בהתחדשות המחין והחיות שנמשך על־ידי התחדשות הנשמות שמתחדשין מדור לדור. כי הוא כופר בחדוש העולם, שמשם כל ההתחדשות של כל המחין, שהוא בחינת 'ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית' כנ"ל. ועל־כן פרשיות התפלין מתחילין מהולדה, בחינת "קדש לי כל בכור", כי ההולדה הוא בחינת התחדשות המחין והחיות כנ"ל, שזהו בחינת תפלין - לחדש מחו וחיותו בכל יום להתחיל בעבודת ה' בכל יום מחדש וכו', כנ"ל.