# לד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/34/

ועל־כן צריכין לכתב תפלין על גבי עור בהמה טהורה דיקא (שלחן־ערוך, ארח־חיים סימן לב סעיף יב). כי העור הוא בחינת המדמה, שהיא חיצוניות השכל, בחינת לבוש השכל. כי יש 'נפש רוח נשמה', שהם בחינת השלשה אורות פנימים שהם בחינת תלת מחין, וכנגדן יש שלשה כלים, שהם: 'בשר וגידין ועצמות', ועל גביהם יש העור החופה, שהוא בחינת חצוניות דחצוניות, בחינת קטנות דקטנות [כמבאר בעץ חיים בשער החשמ"ל (שער מא) באריכות בענין העור והחשמ"ל, ובחינת נגה בחינת עץ הדעת טוב ורע, כי כלם בחינה אחת ויונקים זה מזה. ושם עקר העבודה של הברור - לברר ולזכך העור מבחינת אחיזת הקלפות שיונקים משם, כי עקר הוא בבחינת קלפת נגה, היא בחינת עץ הדעת טוב ורע, שזהו בחינת העור שהוא לבוש כל הגוף, שברורו על־ידי בחינת חשמ"ל, לעשות מבחינת 'כתנות עור', בחינת 'כתנות אור' - באלף וכו', עין שם והבן].

וזה העור שהוא בחינת כלי החיצון של הגוף - הוא כנגד בחינת כח המדמה, שהוא כח החיצון של השכל, בחינת לבוש השכל וחיצוניותו, כי כח המדמה הוא בחינת כח הבהמיות, בחינת כח החי שבאדם, כמובא (עץ־חיים שער מט פרק א), שהוא חיצוניות השכל. ושם בבחינת המדמה - שם עקר הברור, כי המדמה הוא בחינת נגה הנ"ל, בחינת העור, בחינת עץ הדעת טוב ורע - ששם עקר הברור כנ"ל. וכפי ברור המדמה כן זוכין לאמונה, שהוא עקר שלמות תקון המדמה, כמבאר בהתורה 'תקעו ג' (בלקוטי תנינא סימן ח) ומובא לעיל בהלכות ציצית (הלכה ה) שעקר האמונה הוא בכח המדמה.

וזה בחינת דוד ברגל רביעי של המרכבה, שהוא בחינת אות רביעי שבשם, בחינת שין של שלשה ראשים ושין של ארבעה ראשים. כי שלש אותיות ראשונות הם בחינת תלת אבהן, תלת מחין הנ"ל, בחינת שין של שלשה ראשין. ודוד הוא בחינת אות אחרונה שבשם, שהיא בחינת מלכות אמונה, שהוא כנגד תקון המדמה, שהוא בחינת אמונה, שזהו בחינת שין של ארבעה ראשין. ועקר בלבול המדמה, שהם כלל כל המחשבות זרות והרהורים רעים, וחקירות וקשיות, וכפירות ואפיקורסות, ושאר מיני מחשבות המבלבלין ומעקמין את האדם מהשם־יתברך ומצדיקי אמת, שכל זה נמשך מהמדמה שאינו מברר, כל זה נמשך מבחינת חלל הפנוי, שמשם השתלשלות אחיזת כל הקלפות, שעקר אחיזתם בבחינת המדמה, שהוא בחינת עץ הדעת וכו' כנ"ל.

ועל־כן עקר כתיבת ספרי תורה תפלין ומזוזות הוא על גבי עור דיקא, כי עקר הוא לברר המדמה שהוא בחינת העור, כדי לזכות לאמונה שלמה שזוכין על־ידי ברור המדמה שהוא העקר וכנ"ל. כי עקר ברור המדמה הוא על־ידי רוח נבואה, שהוא בחינת כלליות התורה, כמו שכתוב בהתורה 'תקעו' הנ"ל. שהוא בחינת כלליות כתיבת ספרי תורה תפלין מזוזות, שהם פרשיות התורה, בחינת רוח נבואה, שעל־ידי־זה עקר ברור המדמה, שהוא בחינת עור, על־כן צריכין לכותבן על גבי עור דיקא. ועל־כן צריכין לכותבן על גבי עור בהמה טהורה דיקא, כי הבהמה בעצמה היא בבחינת המדמה. ועור של בהמה, שהיא תכלית חיצוניות דחיצוניות של כלי המדמה, שהיא בחינת בהמה, על כן שם עקר הברור שממשיכין על־ידי כתיבת התפלין או ספרי תורה וכו', כי התפלין הם מחין גדולים כל־כך - שיש להם כח לברר ולתקן תכלית חיצוניות דחיצוניות. קטנות דקטנות של המדמה, שזה עקר התקון, כי כל מה שהצדיק גדול ביותר - יש לו כח לברר ולתקן קטנות וחצוניות יותר. ועל־ידי זה נתתקנים כל העולמות ועולין כל הנצוצות וכל הנשמות הנפולות, על־ידי שמבררים ומזככין תכלית הקטנות והחיצוניות, שמשם היה עקר אחיזתם של הקלפות. ועכשיו נתברר ונתבטל הכל על־ידי הצדיק כנ"ל.

וזהו בחינת הצדיקים הזקנים הנ"ל, שהקטן שבכלם זכר חתיכת טבורו, שהוא בחינת תחלת הקטנות, וחתיכת הטבור - כשזוכין לזכך בשלמות עד שיכול לזכר מה שנעשה אז. וזה בחינת תקון וזכוך העור, שהוא הקשר שבין האם להולד שמקשר בהטבור שהוא רק עור לבד.

כי השתלשלות כל העולמות מעולם לעולם הוא רק מהטבור ולמטה, כמבאר היטב בעץ־חיים בשער הנקדים (שער ח') ובכמה מקומות. שהתחלת עולם התחתון בעולם העליון הוא מבחינת טבורא ולמטה, ששם מתחיל בחינת נצח־הוד־יסוד, בחינת רגלין של עולם העליון, שמשם עקר החיות של עולם התחתון ממנו. וכן מעולם לעולם ומדרגא לדרגא. ועל־כן ברא השם־יתברך שהולד נקשר גם בגשמיות בטבור אמו, כי ההשתלשלות מדור לדור, מאב ואם לבן ובת, הוא מתחיל מטבורא ולמטה. ועל־כן עקר המשכת המחין של הזקנים הקדושים הנ"ל עלינו הוא על־ידי הזקן הקטן שבכלם, שהוא הזקן הראשון ממטה למעלה שספר שזוכר חתיכת הטבור כנ"ל, כי משם עקר התגלות המחין והשתלשלות העולמות מטבורא ולמטה כנ"ל. שזהו בחינת שהמשכת אור התפלין נמשכין עד הטבור - שהם בחינת הרצועות שנמשכין עד הטבור כנ"ל.

אבל באמת אף־על־פי שאין אנו מקבלין האור אלא מבחינת הטבור ולמטה על־ידי הזקן האחרון שבכלם ממעלה למטה שזכר חתיכת הטבור כנ"ל, אף־על־פי־כן, כל חיות המחין שמקבלין משם - נמשכין רק בכח הזקן העליון הראשון במעלה שבכלם, שהוא בחינת העור הנ"ל, שהוא התינוק הנ"ל. כי אי אפשר לעשות כלים לקבל האור למטה, כי אם בכח קדשה עליונה מאד, ואור עליון מאד, שכל זה הוא בחינת מה שכתב רבנו ז"ל בהתורה "מישרא דסכינא" (בסימן ל') שהשגת אלקות אי אפשר לקבל כי אם דרך כמה צמצומים מעלה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון וכו'. וכל מה שהאדם קטן במעלה ביותר והוא חולה בחלי הנפש יותר ויותר, הוא צריך רבי גדול ביותר, שיהיה אמן ודאקטיר כזה, שיוכל לעשות כלים להכניס בו השגות אלקות ולתקן גם אותו וכו', עין שם.

וכל זה תבין היטב בעץ חיים בשער הנקדים ובכמה מקומות, שאור הכלים נמשכו דיקא ממקום גבה מאד. וכל מה שהכלים קבלו האור ממקום גבה ועליון ביותר - נתמעטה השבירה בהם ביותר, כי כל מה שהאור עליון וגבה יותר - הוא יכול לצמצם עצמו ולהסתיר את עצמו להכניס האור בהדרגה ובמדה שלא יהיה רבוי אור, חס ושלום, ואף־על־פי־כן יכניס בהם השגות אלקות בבחינת מטי ולא מטי, בבחינת רצוא ושוב, בדרך נפלא ונורא מאד, שהוא בחינת עולם התקון הנמשך מבחינת עתיק, שמשם אחיזת כל הזקנים הנ"ל.

ועל־כן הזקן הראשון במעלה מכלם היה עור, דהינו שלא היה לו שום הסתכלות בזה העולם כלל, שהוא בחינת תקון העינים כנ"ל. ומשם אחיזת כל הזקנים הנ"ל, שהם בחינת השמונה פרשיות שבתפלין, עד הזקן האחרון במעלה שזוכר חתיכת הטבור, שעל ידו עקר המשכת אורות התפלין עלינו כנ"ל, כי כן מבאר בעץ־חיים בשער הנקדים, שאור העינים נתגלה מהטבור ולמטה, שהוא בחינת אורות הנקודים שירדו מהעינים וקבלו אורות אחר־כך משבלת הזקן וכו', ונתגלו מהטבור ולמטה, שמשם עקר התחלת התהוות הכלים, עין שם היטב והבן. ועקר התהוות הכלים הוא לעשות כלים וצמצומים להשיג אלקותו יתברך וכו', הינו כנ"ל. והבן.

ועל־כן על־ידי־זה הזקן העליון הנ"ל, שלא היה לו שום הסתכלות בזה העולם - על ידו תקון בחינת פגם העינים, שהוא בחינת פגם כל החטאים שבתורה, שהם בחינת שבירת כלים, כידוע, כי כל החטאים הם על־ידי פגם העינים, כמו שכתוב (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה): 'לבא ועינא תרי סרסורי דעברה'. ועל־כן זה הזקן שקדש את עיניו, וסתמם מחיזו דהאי עלמא לגמרי וכו' כנ"ל - על־כן עקר תקון שבירת כלים שבא על־ידי פגם העינים - יהיה על ידו, כי הוא קדש את עיניו ביותר כנ"ל. ועל־כן הוא בחינת זקן העליון הנ"ל, כי זקן הוא בחינת עתיק, שעל ידו עקר התקון, כידוע.

ועל־כן עקר התפלין הוא על העור, כי העור הוא בחינת חיצוניות דחיצוניות, בחינת תכלית המחיצה והמסך המבדיל בין נברא לנברא ובין עולם לעולם. ודרך שם בוקע האור ויוצא דרך נקבי העור מעולם לעולם. ועל־כן אנו כותבין פרשיות הקדושות של התפלין, שהם שמות הקדושים והנוראים, ארבעים ושתים אזכרות וכו', על גבי עור גשמי של בהמה, כי אנו ממשיכין האור מגבה מעל גבה עד תכלית גשמיות הכלים, שהם בבחינת חיצוניות דחיצוניות, שהוא בחינת העור כנ"ל. ועל־ידי־זה דיקא אנו יכולים לקבל אור השגת אלקות בהדרגה ובמדה, על־ידי שנתתקן בחינת חיצוניות דחיצוניות, שהוא בחינת המדמה הגשמי שיוכלו להכניס גם בו אמונה שלמה, שזה עקר בחינת קדשת התפלין שמקבלין מהזקן העליון הנ"ל, שכולל כל הזקנים וכל המחין של התפלין, שהוא מתקן הכל כנ"ל.