# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/35/

ועל־כן צריך שיהיה העור של בהמה וחיה טהורה דיקא ממין המתר לפיך (שבת כח:), ואפלו מנבילות וטרפות שלהם. ובלבד שלא יהיה ממין בהמה וחיה טמאה. וגם צריך שיהיה העור מעבד לשמה, לשם קדשת התפלין (שלחן ערוך ארח חיים סימן לב, סעיף יב) - כי אי אפשר לקבל אור קדשת המחין של התפלין, כי אם כשמעבדין את עור הגוף לגמרי, שלא יהיה בו שום אחיזה ושום שמץ משום תאוה שבעולם, אפלו ריח בעלמא מהם - לא יהיה נשאר בו. וזה שדקדק רבנו הנורא ז"ל בלשונו הקדוש בשיחותיו הקדושים ואמר (שיחות הר"ן סימן רלד), שצריכין לעבד את הגוף כמו עור שמעבדין אותו היטב, עד שיהיה יכולין להפכו ולראות לעינים שהוא נקי לגמרי. גם אמר, שיש גדולים ששברו את תאוות הגוף, אבל הוא עדין כמו עור המעבד שיש לו עדין איזה ריח רע, רק צריכין לזכך ולעבד את הגוף כל־כך, עד שלא ישאר לו שום ריח משום תאוה, הינו כנ"ל. כי זכוך הגוף הוא בחינת עבוד העור, שהוא בחינת המדמה, בחינת נגה וכו', שמשם כל התאוות כנ"ל. ועל־ידי־זה הם זוכין למוחין שלמים ולאמונה שלמה בתכלית השלמות, אשרי להם!

והמון עם שאין זוכין לזה לזכך הגוף כל־כך, כי אפלו צדיקים גמורים לאו כל אחד זוכה לזכוך כזה כנ"ל, על־כן עקר תקון שלהם הוא על־ידי קרבת הצדיקים אמתיים שזכו על־ידי זכוך גופם בבחינה הנ"ל - למחין גדולים אמתיים ולרוח נבואה רוח הקדש אמתי. ועל־ידי־זה הם יכולים לברר המדמה של כל העולם גם כן, כדי שיזכו כלם לאמונה שלמה בתכלית כנ"ל.

אבל צריך שיהיה להם על כל פנים איזה אתערותא דלתתא, כידוע, שבלא אתערותא דלתתא אי אפשר להוציאם ממקום שהם בעל כרחם. ועקר אתערותא דלתתא שלהם הוא - שיפשיטו את דעתם ויסלקו את חכמתם ושכלם לגמרי כאלו אין להם שום שכל כלל, רק יטו אזנם ולבבם היטב לקול דברי הצדיק האמת וימסרו לבם ושכלם אליו לגמרי. כמו שאמר רבנו ז"ל שכל זמן שנשאר להאדם שום שכל עצמו - אינו מקרב כלל, כמבאר על פסוק (דברים לב, ו): "עם נבל ולא חכם" (ותרגומו:) - 'עמא דקבילו אוריתא ולא חכימו' (בסימן קכג). שעקר קבלת התורה היה רק על־ידי־זה, על־ידי שסלקו את חכמתם לגמרי, כי אם היו מעמידים על חכמתם ושכלם - לא היו יכולים לקבל את התורה וכו', עין שם.

כי כל השכל של כל העולם, אפלו של היראים והכשרים, כל זמן שלא זכו לשבר תאוות לבם לגמרי לגמרי בבחינה הנ"ל, כמו עור המעבד ממש בלי שום שמץ ריח בעלמא כנ"ל - עדין אין להם שום שכל כלל, וכל שכלם הוא רק בבחינת המדמה שהוא כח הגוף כח הבהמיות. מאחר שלא פשטו את גופם עדין לגמרי מהבהמיות. וגם המדמה שלהם אינו מברר עדין לגמרי כנ"ל, על־כן עקר תקונם להתקרב להשם־יתברך הוא על־ידי אמונת חכמים, בחינת (שמות יד, לא): "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", דהינו להתקרב לצדיקים אמתיים ולהאמין בם ולבטל דעתו נגדם לגמרי כאלו אין לו שום שכל כלל.

וזהו בחינת שמתר לכתב ספרי תורה תפלין ומזוזות אפלו על גבי עור נבלה וטרפה ובלבד שיהיה ממין טהור - להורות, שהכל יכולין להתתקן והכל יכולין לקבל אור המחין של התפלין, ובלבד שיהיה בבחינת עור בהמה טהורה המעבד לשמה - לשם קדשת ספר תורה, תפלין מזוזות, דהינו שמפשיטין ומעבדין את מחם ושכלם ודעתם מכל דעותיהם וסברותיהם ועקמימיות שבלבם שהיה להם עד הנה, רק מכינים דעתם וכחם וכל גופם לקבל קדשת התפלין וכו', שהוא בחינת קדשת המחין של הצדיקים על כל אשר יאמרו כי הוא זה, ולבלי לסור מדבריהם ודעתם ימין ושמאל. ואז אף־על־פי שקלקל כל־כך עד שהוא בבחינת עור נבלה וטרפה, אף־על־פי־כן הוא יכול להתתקן ולקבל אור קדשת התפלין.

ובלבד שלא יהיה בבחינת מין טמא, דהינו שלא יבא להצדיק עם חכמות וחקירות לחקרו ולנסותו, ולא יהיה טינא בלבו, שכל זה הוא בחינת מין טמא, כי עקר הטמאה הוא בחינת חקירות וכפירות. שהם בחינת חיות רעות הדורסים וטורפים, כמבאר במקום אחר (לקוטי תנינא סימן ד). אבל כשאינו בבחינת מין טמא, רק עושה עצמו כבהמה טהורה ומכין ומעבד עצמו ודעתו לשם קדשת תפלין, דהינו לקבל הארת המח של הצדיק האמתי על כל אשר יאמר כי הוא זה, אז אף־על־פי שקלקל כל־כך, עד שהוא בבחינת נבלה וטרפה - הוא גם הוא יכול לקבל אור קדשת מחו, שהוא בחינת קדשת התפלין שנכתבים על גבי עור בהמה טהורה אפלו על נבלות וטרפות שלהן. ובלבד שיהיה ממין המתר לפיך כנ"ל. וכן מבאר בהתורה "פתח רבי שמעון" (בסימן ס'): שכתיבת תפלין על גבי העור הוא בחינת הארת הרב בלב התלמיד וכו', ומבאר שם שתלמיד הגון הוא בחינת מין המתר לפיך וכו', עין שם.