# לו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/36/

וזהו (שמות א, כא): "ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים"; זה בחינת הבתים של התפלין, כי המילדות, שהם בחינת אם הבנים, הם ממשיכין אור התפלין, שהם בחינת 'אמא על ברא' (זהר פנחס רנח.), שהם בחינת הולדת המחין, בחינת "קדש לי כל בכור פטר כל רחם" כנ"ל. וזהו, 'ויהי כי יראו' דיקא, כי תפלין הם בחינת יראה, כמו שכתוב (דברים כח, י): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ודרשו רבותינו ז"ל (ברכות ו.): אלו תפלין שבראש.

כי המילדות הם אם אהרן ומשה, ומרים אחותם שהיא מילדת שניה, שממנה יצא המלכות כמו שפרש רש"י שם, כי משה ואהרן הם עקר התפלין. אהרן הכהן הגדול הוא בחינת תמניא תקוני דיקנא דכהנא רבא, שהם בחינת השמונה זקנים הנ"ל, בחינת שמונה פרשיות של התפלין של ראש ושל יד כנ"ל. משה רבנו הוא בחינת הזקן העליון הנ"ל. שהתפאר שהוא זקן מאד ועדין הוא נער ויניק לגמרי וכו', וכל העולם אינו עולה אצלו כהרף עין וכו'. וזה בחינת משה רבנו, עליו השלום, שהוא בחינת (שם ב, ו): "והנה נער בוכה", שאף־על־פי שהגיע למה שהגיע לבחינת זקנה דקדשה בשלמות, אף־על־פי־ כן עדין היה בבחינת נער ויניק לגמרי, בבחינת (תהלים לז, כה): "נער הייתי גם זקנתי", שאף־על־פי שזקנתי מאד, אף־על־פי־כן עדין אני נער ויניק לגמרי, שזהו בחינת ההתפארות של הזקן הראשון במעלה שהוא העור כנ"ל. ועל־כן זכה משה שכתוב בו (דברים לד, ז): "לא כהתה עינו ולא נס לחה" אף במותו, כי לא קפצה עליו שום זקנה כלל, אפלו בשעת מיתתו שהיה בן מאה ועשרים שנה, כי זכה בתכלית הזקנה להיות עדין יניק לגמרי, כאלו לא התחיל עדין לחיות כלל, כמו שכתוב (שם ג, כד): "אתה החלות להראות" וכו'. שבסוף ימיו אמר להשם־יתברך: "אתה החלות להראות" וכו', דהינו שעדין לא השיג כלל, רק השם־יתברך התחיל להראות לו את גדלו וכו', שכל זה הוא בחינה הנ"ל - שמתחילין בכל עת מחדש, כנ"ל.

כי משה הוא בחינת מן, כידוע, שנאמר בו (שמות טז, טו): "כי לא ידעו מה הוא". שאי אפשר לידע כלל מה הוא, שילוד אשה יזכה למה שזכה הוא. וזה אותיות 'משה - שי"ן מ"ה' - שין תלת אבהן, שהם כלליות המחין, כלליות התפלין, אבל הכל נמשך מבחינת 'מה', בחינת "כי לא ידעו מה הוא", שזה עקר בחינת משה, שהוא בחינת הזקן הנ"ל שהיה זקן ותינוק וכו' כנ"ל, שהוא שרש הכל ולמעלה מן הכל כנ"ל, כמו שכתוב (במדבר יב, ג): "והאיש משה עניו מאד" וכו', שהוא בחינת (תהלים קלא, ב): "כגמל עלי אמו כגמל עלי נפשי" שאמר דוד.

וזה שכתוב בזהר (עקב רעג.) לענין משה שאצל הסבין הוא סבא ואצל הינוקות הוא ינוקא, הינו כנ"ל. שהוא זקן ויניק וכו' כנ"ל. וזהו שאמר (דברים לא, ב): "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום". 'היום' מלאו ימי ושנותי, כי אינו יכול לילך יותר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יג:): 'מלמד שנסתמו ממנו' וכו' - כי הוא צריך לחיות חיים ארכים הנ"ל, לילך בכל פעם יותר ויותר, וכשאינו יכול לילך יותר מכרח להסתלק, כמובן בשיחות הקדושות של רבנו ז"ל (סימן קעט). ועל־כן (שם לד): "ולא ידע איש את קבורתו כי לא ידעו מה הוא" כנ"ל. נמצא, שמשה הוא בחינת הזקן העליון הנ"ל, שהוא שרש התפלין, שהם בחינת קרון עור הפנים שזכה משה, שהם בחינת אור התפלין, כמו שאמר רבנו ז"ל בהתורה "מרכבות פרעה" וכו' (בסימן לח). ו'אהרן' הוא בחינת שמונה תקוני דיקנא הנ"ל, שהם בחינת השמונה פרשיות של תפלין שנמשכין מבחינת משה, מבחינת הזקן הנ"ל.

וזהו "ויעש להם בתים" - בתי כהנה ומלכות (סוטה יא:). 'בתי כהנה' הם בחינת התפלין, שהם בחינת קדשת הכהנה כנ"ל, בחינת קדשת הבכור לתנו לכהן כנ"ל. ו'בתי מלכות' - זה בחינת מלכות דוד־משיח, בחינת אמונה, שכל זה הם בחינת תפלין כנ"ל.

ועקר קדשת התפלין הוא בחינת השגות אלקות, שהצדיקים אמתיים שהם מבחינת משה ממשיכין עלינו דרך כמה צמצומים, שזה העקר, שהם זוכים להשגה גבה ועצומה כזו, עד שהם יכולין לצמצם ולהלביש ההשגה בכמה צמצומים ולבושים, עד שגם אנחנו נוכל לזכות להשגת אלקות כנ"ל.

וזהו בחינת בתים של התפלין, כי אי אפשר לנו לקבל אור הפרשיות בעצמן כי אם דרך בתים ורצועות, שהם בחינת צמצומים וכלים קדושים של עולם התקון - לקבל האור בהדרגה ובמדה, כי הם יכולין לכנס לתוך בחינת חלל הפנוי ולגלות אלקותו שם ולעשות על־ידי־זה כלים קדושים, כי עקר התהוות הכלים הם על־ידי תקון חלל הפנוי, שהוא תחלת הצמצום, שהוא שרש כל הכלים והמסכים שנתהוו מהתעבות האור והתרחקו מהמאציל, כי אם לא היה חלל הפנוי - לא היה שיך שום התעבות האור והתרחקו וכו', כמבאר ומובן בכתבים.

נמצא, שעקר התהוות הכלים נמשך מבחינת חלל הפנוי, אבל על־ידי חטא אדם הראשון נתאחז הרע של החלל הפנוי, שהם בחינת הכפירות, נתאחזו בהכלים שעקרם הם בבחינת העור, שהוא תכלית הכלים חיצוניות דחיצוניות הכלים ששם נאחזים ביותר כנ"ל, שזהו בחינת משכא דחויא (תקוני זהר צב:), שמשם אחיזת כל הקלפות, חס ושלום. ועל־כן עקר התקון על־ידי זכוך ועבוד העור בקדשה, שהוא בחינת תקון המדמה, תקון חלל הפנוי, שזוכין הצדיקים הגדולים הנ"ל לתקן, עד שעושין ממנו דיקא בחינת כלים קדושים לקבל האור בהדרגה ובמדה, שזהו בחינת עור בהמה טהורה, שעקר כתיבת כל התורה ותפלין הוא על העור דיקא וכנ"ל.

וזהו בחינת הבתים של עור, כי צריכים לקבל האור דרך כמה צמצומים וכלים הנעשין על־ידי תקון החלל הפנוי, שהוא בחינת תקון המדמה, שהוא בחינת עור כנ"ל.

וזהו בחינת (בראשית ג, כא): "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם". 'כתנות עור' דיקא, כי עקר התקון לתקן העור וכו' כנ"ל, כי כתנות עור הם בחינת טלית ותפלין שהם יוצאין מן העור ומן השערות הגדלים על העור, כמבאר בעץ חיים (שער מא פרק ג'), שזהו בחינת "כי הוא כסותה לבדה" - דא ציצית, "היא שמלתו לעורו" - דא תפלין (זהר בראשית כג:), שהם פנימיים וגבוהים יותר מציצית, כמו שכתוב שם. וכל זה הוא בחינת תקון המדמה, שהוא תקון חלל הפנוי, שעקר התקון על־ידי אמונה, כנ"ל.

וזהו "ויהי כי יראו המילדות את האלקים" - 'יראו' דיקא, כי יראה קדושה הוא בחינת תקון הצמצום והדין של חלל הפנוי, שנמתק בשרשו על־ידי יראה קדושה, שהוא בחינת דינא קדישא, כידוע, על־כן על־ידי בחינת יראה, על־ידי־זה נעשין בחינת בתים, שהם בחינת תקון הכלים והצמצומים לקבל אור התפלין בהדרגה ובמדה כנ"ל. וזהו, "ויהי כי יראו וכו' ויעש להם בתים" כנ"ל.