# מד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/44/

וזה בחינת יאר צייט - שמתענין אז ביום שמת בו אביו או אמו (ארח חיים סימן תקסח, סעיף ח). ואומרים קדיש (יורה דעה סימן שעו, סעיד ד) ומדליקין נר (שו"ת מהרש"ל סימן מו). והכל כדי להעלות נשמת המת, כי צריכין להעלות את נפש אבותיו ואמו לבחינת חיים ארכים הנ"ל, שהם בחינת חיים נצחיים שזוכין הצדיקים לעולם הבא. וזה עושים בכל שנה ביום שנפטר, כי ביום שנפטר האדם - אז עקר התחלת חיותו באמת, כל אחד ואחד כפי מה שזכה על־ידי קדשת יהדותו, כי העולם הזה הוא צל עובר וחייו אינם חיים כלל, כי הוא עובר כהרף עין. ועקר הוא חיים נצחיים שזוכה כל אחד כפי עבודתו לאחר מותו. ועקר בחינת חיים ארכים הוא לחדש חיותו בכל עת. ובפרט בכל שנה, שזהו בחינת ראש־השנה בראש חדש כנ"ל. ועל־כן עוסקין בתקון הנפטר בכל שנה ושנה ביום שנפטר בו שהוא התחלת חיותו כנ"ל, שהוא בחינת ראש השנה שלו.

ועקר תקונו על־ידי בניו, כי הבנים טובים - הם רפואה גדולה לאבות, כמו שכתב רבנו ז"ל (בהאלף־בית [בספר המדות] אות בנים סימן מב), כי עקר עבודת האדם בעולם הזה הוא לגלות אלקותו בעולם. וכשמגיע זמנו להסתלק - צריך שישאר אחריו ברכה זרע ישראל כשרים שימלאו מקומו ויודיעו גדלתו בעולם, כי כל נשמה ונשמה יש לה כח מיחד לגלות איזה בחינה מהתגלות אמונתו בעולם, וכמבאר לעיל. וזהו (תהלים ק, ה), "ועד דור ודור אמונתו". 'ועד דור ודור' דיקא, בחינת (שם קמה, ד) "דור לדור ישבח מעשיך", בחינת (שמות ג, טו) "זה זכרי לדור דור" וכנ"ל. וכל זה הוא בחינת תפלין, שהם בחינת התחדשות המחין שנתחדשין על־ידי הולדה, שזהו בחינת התחדשות הדורות, שעל־ידי־זה נתחדש התגלות אלקותו יתברך בכל דור ודור כנ"ל, שזהו בחינת (שם יג, ב): "קדש לי כל בכור פטר כל רחם" וכו' כנ"ל.

ועל־כן מדליקין נר - להמשיך אור להנשמה שתזכה לאור באור החיים, בחינת חיים נצחיים וארכים הנ"ל, שנקראים אור, כמו שכתוב (תהלים נו, יד): "להתהלך לפני אלקים באור החיים".

וזהו בחינת הקדיש שאומרים אז, כי הקדיש נתתקן בלשון תרגום, כי הקדיש למעלה מכל הקדשות, והוא תבר כל גזיזין דפרזלא, (שובר כל מנעולי הברזל) כמו שכתוב בזהר הקדוש (תרומה קכט:), שזהו בחינת 'בריך הוא לעלא מן כל ברכתא ושירתא' וכו'. ועל־כן נתתקן בלשון תרגום, שהוא בחינת נגה, בחינת עץ הדעת, בחינת מדמה וכו', כמבאר במקום אחר (סימן יט). כי אי אפשר לזכך ולברר המדמה וכו', שהוא בחינת תרגום כי אם על־ידי בחינת הקדשה העליונה על הכל. שהוא בחינת קדיש בלשון תרגום, כי כל מה שהצדיק והקדשה גבה יותר - יש לו כח לתקן ולברר הקדשה מעמקי הקלפות ביותר. ולהפך בחינת נגה, בחינת תרגום, בחינת מדמה אל הקדשה, שעל־ידי־זה עקר עלית הקדשה, כידוע. ועל־כן הקדיש מתבר כל גזיזין דפרזלא, כי הוא קדשה גבה כל־כך שמשבר כל סטרין אחרנין וכו' ומהפך הכל אל הקדשה, שזהו בחינת קדשת התפלין שנכתבין על העור דיקא וכנ"ל.

ועין בתקונים (תקון י דף כו.) מה שכתוב בענין תפלין: 'לצדיקים וכו', לרשעים אנון קשורין לכל מקטרגין דלהון' וכו', (הם הקשרים לכל המקטרגים שלהם) הינו כנ"ל. שתפלין הם מחין ודעת גדולים כל־כך, שמועילין לכל אפלו לכל הנופלים וכו', כי נמשכין ממח גדול כל־כך, שיכולין לגלות לכל כי ה' עמם וכו'. ויש תקוה לאחריתם, אמן ואמן.