# מה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/45/

כלל הדרוש הזה סובב והולך על יסוד ההקדמה הנבנית על־פי המעשה של הבעטליר הראשון מהשבעה בעטלירש, שהוא העור שנתן להזוג מתנה לדרשה חיים ארכים, כמו שבאר רבנו ז"ל בעצמו בפיו הקדוש. אחר שספר המעשה של יום השני שמדבר מהחרש. אז אמר אחר־כך, שהראשון נתן להם חיים ארכים, וזה וכו', כי עקר בחינת תפלין הוא לזכות לחיים ארכים הנ"ל - דהינו להתחיל לחיות בכל פעם מחדש חיים אמתיים בעבודת ה' וכו'. וכמבאר למעלה היטב באריכות. ועל־כן אומרים קדם התפלין בה'לשם יחוד' 'ומשפע מצות תפלין יתמשך עלי להיות לי חיים ארכים' וכו', כי זה עקר בחינת תפלין לזכות לחיים ארכים, כנ"ל.

[שיך לעיל]

לענין המעשה הנ"ל, שכל אחד התפאר בהזכרון שלו וכו', ודבר אז הוא ז"ל, שנמצא בדברי רבותינו ז"ל איזה רמז מעין זה ששמואל זכר וכו'. ולא באר לנו היטב וקצת נשכח מזה. עתה מצאתי בירושלמי כתובות פרק 'אף־על־פי' (פרק ה', הלכה ו', דף לו:): שמואל אמר: חכים אנא לחיתא דילדין לי, רבי יהושע בן לוי אמר: חכים אנא לגזירא דגזרין לי, רבי יוחנן אמר: חכים אנא לנשיא דצבתין עם אמא, ובודאי אלו ההתפארות של הזכרון של אלו גדולי הצדיקים הנוראים, שהם גדולי גדולי האמוראים, הוא חדושים נפלאים מאד, אבל כל אלו ההתפארות הם לאחר שיצא לאויר העולם. והוא מעין ההתפארות של הזקן הראשון הקטן שבכלם שהתפאר שזכר חתיכת הטבור, אבל מה שנעשה קדם לזה, כגון בעת שהיה הנר דולק וכו'. וכל שכן וכל שכן קדם יותר - עדין לא נמצא רמז. ומי יודע על מי מהצדיקים הקדמונים אבות העולם הוא מרמז. ובאמת אמר בעת שעסק בספור המעשה נוראה הזאת, זאת המעשה מדברת מכמה צדיקים קדמונים וכו'. שים לבך לעין היטב בהמעשה הנ"ל ותבין מרחוק גדלת הצד יקים המרמזים שם וגדלת המספרה. ומכל זה יכולין להבין כל חד כפום מה דמשער בלביה גדלת הבורא יתבר ך שמו, שברא את העולם בחכמה עמקה כזאת שיוכל הילוד אשה לזכות לגדולות ונוראות כאלה, כגון בענין הזכרון הנ"ל, ובענין חיים טובים וכו'. ובענין מעוט מחזיק את המרבה, ובענין הכח שבידים, שיכול להוציא החצים אחר שזרקם וכו' וכו', עין שם היטב ותבין.