# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/5/

והנה עקר כונת דברים הנ"ל לענין מעשה - הוא מה שראיתי ושמעתי מפי רבנו ז"ל בעצמו כמה פעמים, שהיה חי חיות חדש בכל פעם, כאשר שמעתי ממנו כמה פעמים שאמר: אני חייתי היום חיים שלא חייתי מעולם חיים כאלו (חיי מוהר"ן סימן ח). וכן שמעתי עוד פעמים אחרים, שדבר הרבה מענין החיים שהכל נקרא חיים אצל העולם וכו', וגם בענין חיי צער יש חלוקים הרבה וכו', עין שם בהשיחות (שם ובסימן ת), אבל באמת עקר החיים הוא חיים ארכים אמתיים, שהוא בחינת החיים ארכים של העור הנ"ל, שהוא חי חיים ארכים באמת, כי התפאר, שהוא זקן מאד ועדין הוא יניק מאד ולא התחיל עדין לחיות כלל.

כי זה עקר החיים, כשמתחילין לעבד את ה' בכל פעם מחדש כאלו לא התחיל עדין בעבודתו כלל. וכמו שכתוב (דברים ו, ו): "אשר אנכי מצוך היום", ודרשו רבותינו ז"ל (ספרי שם): 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, שלא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא בכל יום יהיו כחדשים'. וכמו שכתוב (שם כז, ט): "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך". ודרשו רבותינו ז"ל (הובא בפרוש רש"י): 'בכל יום יהיו בעיניך כאלו היום נכנסת עמו בברית', וכמו שראיתי מרבנו ז"ל פעמים אין מספר, שאף־על־פי שבשעה הקודמת התפאר עצמו בגדולות ונוראות, וגלה תורה נפלאה אשר לא נשמע כזאת, כדרכו, ואחר־כך בשעה שאחריה, ראינו אותו שרוי בצער גדול, וכמה פעמים פרש צערו ושיחתו לפנינו מעמק הלב, שהוא מצטער מאד - איך זוכין להיות יהודי? כמי שלא הריח מעולם ריח עבודת ה', ומי שלא ראה זאת, אי אפשר לציר לו בכתב ענין זה, וכבר מבאר מזה מעט בשבחיו הנדפסים (שבחי הר"ן סימן לג ועוד). ובכל פעם היה רגיל לומר, שעכשיו אינו יודע כלל, כלל כלל לא וכו', אף־על־פי שבשעה הקודמת גלה מה שגלה והתפאר שהשיג מה שהשיג מה שאי אפשר לגלות, אף־על־פי־כן תכף אחר־כך היה אומר 'שאינו יודע כלום'. הכלל, שמעולם לא עמד על מדרגה אחת, רק היה הולך בזריזות בכל פעם מדרגא לדרגא ברום מדרגות העליונות והגבוהות, ואפלו כשהגיע למה שהגיע וכו' - עדין לא נתקררה דעתו בזה וכו', ואין להאריך בזה כאן ויתבאר במקום אחר (חיי מוהר"ן סימנים סז, קע ועוד).

וזה עקר החיות באמת - כשזוכין להתחיל בכל פעם מחדש בעבודת ה' שהוא עקר החיים באמת, כמו שכתוב (דברים ל, כ): "כי הוא חייך". והעקר עבודת ה' - שיהיה עבודתו בכל פעם מחדש, ולא יפל לזקנה של הסטרא אחרא, שלא תזקן עבודתו אצלו, חס ושלום, וכמו שהזהיר רבנו ז"ל על זה ואמר: שאסור להיות זקן, הן צדיק זקן, הן חסיד זקן - זקן אינו טוב וכו', כמבאר בהשיחות הקדושות שנדפסו אצל הספורי מעשיות (שיחות הר"ן סימן נא) - הינו כי צריכים להתחיל בכל פעם מחדש. וזהו עקר החיים ארכים של הזקן דקדשה שהוא העור הנ"ל, כי היה זקן מאד ויניק מאד, הינו שכל מה שנזקן ביותר ונכלל בזקנה דקדשה ביותר, שהוא בחינת עתיק דעתיקין, כל מה שנכלל שם יותר - היה יניק יותר, כי השיג בכל פעם שעדין הוא רחוק מאד מהשם־יתברך, כי לגדלתו אין חקר (תהלים קמה, ג), ועל־כן, כל מה שנכלל בזקנה דקדשה יותר, ראה והשיג שעדין לא התחיל לחיות כלל, עד שזכה לחיים ארכים הנ"ל, ששם נכלל הזקנה והינקות יחד, שאי אפשר להשיג זאת כלל.

וזה בחינת תפלין שנמשכין מהזקן הנ"ל, שהוא שרש התפלין מחין כנ"ל, שהם בחינת חיים כנ"ל, בחינת (שם ד, ד): "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום", שנאמר על תפלין, כידוע (ב"ח ארח חיים סימן לז). כי זה עקר התפלין מחין - כדי לזכות על־ידי מצות תפלין לחיות חיות חדש דקדשה, לחדש כנשר ימיו - להתחיל בעבודתו יתברך בכל פעם מחדש, ולא יפל לזקנה דסטרא אחרא, שלא תהיה עבודתו בעיניו כישנה, אלא חדש ממש כאלו לא התחיל מעולם כלל.

כי באמת, אפלו מי שהוא צדיק גדול מאד וטרח ויגע שנים הרבה בעבודתו יתברך, אף־על־פי־כן, לפי חדוש מעשה בראשית שבכל יום - עדין לא התחיל כלל. כי השם־יתברך עושה חדשות בכל עת, כמו שאומרים: "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". ואין יום דומה לחברו, כי הוא יתברך מחדש נפלאות חדשות בכל עת ובכל שעה, וכמבאר בכתבי האר"י ז"ל (עץ־חיים שער א ענף ה), שאין יום דומה לחברו ואין שעה דומה לחברתה, ובכל רגע ורגע נשתנים עלית העולמות וסדרן ומעמדן והנהגתם בשנויים נפלאים ונוראים עד אין חקר. וכל המשכת חיותם הוא כפי עבודת האדם בעולם הזה, שבו תלוי הכל מראש ועד סוף, ועל־כן צריך בכל פעם לעבד את השם־יתברך מחדש, כפי חדוש מעשה בראשית שבכל העולמות שצריכין עכשיו, וכפי התגלות גדלת הבורא יתברך שצריכין לגלות עכשיו, כי "יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת" (תהלים יט, ג), שבכל יום ובכל לילה ובכל עת ובכל שעה נתגלה גדלתו יתברך בדרך הכרה וידיעה חדשה שלא היה מעולם, ועל־כן צריכין להתחיל בכל פעם בעבודתו מחדש, בבחינת 'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים'.

וזה עקר החיות, בחינת חיים ארכים הנ"ל, וכמבאר בדברי רבנו ז"ל, שעקר אריכת ימים, בחינת חיים ארכים, הוא שצריכין לראות בכל יום ויום שבא אחר־כך להאריך את היום בתוספת קדשה ודעת. כי היום בתחלתו, כשבא להאדם הוא קצר מאד, וצריכין לראות להרחיבו ולהאריכו בתוספת קדשה בכל פעם. וכן בכל יום ויום צריכין לראות, שכל יום יהיה ארוך יותר מחברו בתוספת קדשה וטהרה וכו', (כמבאר בהתורה "פתח ר' שמעון" בסימן ס' לקוטי א'). וזה עקר אריכת ימים, בחינת חיים ארכים, הינו להתחיל בכל פעם מחדש בעבודה חדשה בתוספת מרבה, כי כל עבודה שעבד עד הנה צריכין לשכח לגמרי, ולהתחיל עתה מחדש כנ"ל. ועל־ידי תפלין זוכין לזה, כנ"ל.

וזה עקר מצות תפלין שמניחין בכל יום כדי לזכות לחיים, בחינת "ואתם הדבקים" כנ"ל, הינו לזכות לחיים ארכים הנ"ל - לחדש חיותו דקדשה בכל עת, להתחיל בכל פעם מחדש. וזה עקר המחין והחיים הנמשכין מהזקן העליון הנ"ל, שמשם שרש התפלין כנ"ל, שחי חיים ארכים הנ"ל, ששם נכלל הזקנה והינקות יחד, שזה בחינת (תהלים קג, ה): "תתחדש כנשר נעוריכי", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מובא בפרוש רש"י שם), הנשר הזה כשמזקין וכו', הינו שכל מה שמזקין יותר הוא מחדש חיותו יותר, ומתחיל בכל פעם מחדש ביותר, ומתחיל לחיות בכל פעם מחדש, ועל־כן היה לו הסכמה מן הנשר הגדול דיקא, כי חיות כזה הוא בחינת "תתחדש כנשר" כנ"ל, ומשם בחינת התפלין, שהם בחינת החיים הנ"ל, כנ"ל.