# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/7/

הכלל, שכל אדם שרוצה לחשב על תכליתו האחרון צריך לזהר מאד לבלי להיות זקן כלל, דהינו שלא יפל לזקנה דסטרא אחרא, חס ושלום, הן צדיק הן חסיד הן שאר כל אדם, אפלו הפחות שבפחותים כפי מה שהוא - צריך לזהר מלפל לזקנה הנ"ל, כי אפלו צדיק גדול - אסור לו להיות זקן בעבודתו, אף־על־פי שזכה לעבודה שלמה במדרגה גבה, אף־על־פי־כן צריך להתחזק לעלות מדרגא לדרגא ולהתחיל בכל פעם מחדש, כי זה עקר היהדות - להתחזק לעלות בכל פעם מדרגא לדרגא, כמו ששמעתי מפי רבנו ז"ל בעת שהתחיל לומר התורה 'ט' תקונין יקירין אתמסרו לדיקנא' (בסימן כ' לקוטי א'), שאמר אז בזה הלשון: מי שרוצה להיות איש ישראלי, דהינו שילך מדרגא לדרגא, אי אפשר לו כי אם על־ידי ארץ ישראל. ומכלל דבריו אנו שומעין שאין נקרא איש ישראלי באמת כי אם כשהולכין מדרגא לדרגא, וזה זוכין על־ידי ארץ־ ישראל וכו', עין שם בהתורה ט' תקונין יקירין הנ"ל.

וזה עקר חיים ארכים, בחינת התורה שנקראת חיים, כשמתחילין בכל פעם מחדש וכו' כנ"ל. וכן להפך, אפלו מי שעשה מה שעשה ועבר מה שעבר, אף־על־פי־כן אסור לו להיות זקן, חס ושלום, והוא צריך לזהר ביותר ויותר מבחינת זקנה הנ"ל, שלא יבא לידי שום יאוש, חס ושלום, שלא יאמר בלבו שכבר נזקן, חס ושלום, במעשיו וכו', עד שאי אפשר לו להשתנות, חס ושלום, רק יתחזק להתחיל בכל מה דאפשר, ויעשה מה שיוכל דבר קטן או דבר גדול, אפלו אם לא יוכל לומר כי אם דבור אחד ממש בתפלה או בהתבודדות, או ללמד מעט דמעט, על כל פנים יעשה מה שיוכל ויתחזק, ויחיה את עצמו במעט דמעט שזוכה עדין לגע בקדשת ישראל, כי על כל פנים איך שהוא בודאי הוא עושה כמה מצות בכל יום, כי אפלו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון (ברכות נז.), וצריך למצא בעצמו נקדות טובות ולהחיות את עצמו בכל פעם, וכמבאר בתורה 'אזמרה לאלהי בעודי' (בסימן רפב), כמובא בדברינו כמה פעמים, ולהתחזק להתחיל בכל פעם מחדש, ואל יאבד את עצמו לגמרי, חס ושלום, וכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה (קהלת ט, י), והעקר הוא בחינת אריכת אפים הנ"ל, שיהיה לו אריכות אפים הרבה מאד בלי שעור, שהוא בחינת אריכת הרוח, הינו להאריך רוחו, להמתין וליחל לישועת ה' ולבלי להסתכל על שום בלבול ומניעה, כנ"ל.