# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/65/9/

וכל זה מקבלים כח מבחינת הזקן דקדשה שהוא העור הנ"ל, שהוא בחינת זקן שבזקנים, סבא דסבין, שזכה לזקנה דקדשה כזה, עד שאמר: שהוא זקן מאד ויניק מאד וכו' וכנ"ל - שממנו מקבלים כל הצדיקים כח להתחזק בעבודתם לחדש כחם ועבודתם בכל פעם. ועל־ידי אלו הצדיקים הגדולים שמתחילין בכל פעם מחדש ואפלו כשמגיעים למדרגה הגבה שבמדרגות, אפלו למדרגת בני עליה הגדולים - אף־על־פי כן אינם מסתפקין עצמם בזה, רק הם אומרים: מי יודע מה שיש עוד להשיג? ומתחילין בכל פעם מחדש. וכמו ששמעתי מרבנו ז"ל הרבה בענין זה, כמבאר במקום אחר (שיחות הר"ן סימן קנט; חיי מוהר"ן סימן רסז), עד שבאים בכל פעם להשגות חדשות נפלאות ונוראות וכו' וכו', על־כן בכח הצדיקים האלו - בכח הזה יכולין להתחדש בכל פעם אלו הנופלים, כמו ששכיח עתה הרבה בחשך הגלות הזה שהתגברה הסטרא אחרא והבעל דבר מאד על כל הרוצה להתחיל לעסק בעבודת ה', ומפילים אותו בכל פעם כל אחד ואחד כפי מה שמפילים אותו, חס ושלום, רחמנא לצלן. וצריכים לחזק אותם ולהחיותם בכל פעם בשבעה משיבי טעם שלא יתיאשו עצמן לעולם, ויתחילו בכל פעם מחדש כנ"ל. וכל זה הכח מקבלין מצדיקים הנ"ל.

כי כל מה שהחולה גדול ביותר - צריך רופא גדול ביותר, כמבאר במקום אחר (סימן ל'). כי מחמת עצם כחם והשגתם של אלו הצדיקים הנ"ל שהתחילו בכל פעם מחדש והשיגו בכל פעם יותר ויותר גדלת חסדי ה', איך הוא יתברך חושב מחשבות בכל עת לבל ידח ממנו נדח וכו', על־ידי־זה יש להם כח להמשיך חיות והתחזקות חדש לכל הנופלים לחזקם ולעוררם בכל פעם, שלא יפלו משום דבר לעולם, רק יאריכו אפם ורוחם על הכל, ויאמינו בה' ובכח הצדיקים אמתיים, כי לא אפסו חסדיו לעולם, ויתחזקו להתחיל להתקרב להשם־יתברך מחדש בכל פעם בכל מה שיכול וכו', וכנ"ל.

כי בכח אלו הצדיקים שהתחילו בכל פעם מחדש, שאפלו כשהגיעו למדרגה הגבה שבמדרגות, שנדמה שאין מעלה גדולה מזו, ואשר באמת היא מעלה ומדרגה נפלאה ונוראה מאד, שכמה צדיקים גדולים ונפלאים לא זכו לזה, והם אף־על־פי שהגיעו לזה ויותר ויותר וכו' וכו' - אף־על־פי־כן לעולם לא היו מסתפקים בזה וחשבו מחשבות בכל פעם להתחיל מחדש, אף־על־פי שלא היו יודעים עוד שום שם של מדרגה הגבה יותר, אף־על־פי־כן היו אומרים מי יודע מה שיש עוד וכו'. וכמו ששמעתי מרבנו ז"ל שפעם אחת היה מצטער מאד לפני ואמר: איך זוכין להיות יהודי וכו'? והיה בעיני לפלא גדול, מחמת שזה סמוך גלה נפלאות ונוראות וכו'. ענה ואמר: מי יודע מה שיש עוד להשיג וכו' ? כי הלא מעולם לא עלה על דעתי לבקש ולכסף להגיע להשגה כזאת ולמדרגה כזו, על כן מי יודע גם עתה מה שיש עוד וכו' ? וכן היה דרכו לעולם כל ימ י חייו וכו', ואי אפשר להאריך ולספר מזה כאן (עין שיחות הר"ן סימן קנט). נמצא, שיש צדיקים גדולים כל־כך, שאפלו כשמגיעים למדרגה הגבה שבמדרגות, שנדמה שאין מדרגה גבה מזו, אף־על־פי־כן הם מתגעגעים ומבקשים ומחפשים ומתחילים מחדש לגמרי, כי מי יודע מה שיש עוד, אף־על־פי שהשגתם ומדרגתם של עתה באמת גבה מאד, אף־על־פי־כן הם אומרים: הלא השם־יתברך אין סוף, ומי יודע מה שיכולים בזה העולם להשיג עוד? על־כן הם מתחילים בכל פעם מחדש, עד שבאמת באים למדרגה גבה עוד יותר. ואחר־כך אומרים: מי יודע מה שיש עוד, ומתחילים עוד מחדש וכו', וכן לעולם. על־כן בכח הצדיקים אלו יש תקוה לכל הנופלים, ואין שום יאוש בעולם כלל, כי אף־על־פי שנדמה לו שמירידה כזאת אי אפשר לו לעלות, חס ושלום, אף־על־פי־כן מי יודע גדלת חסדי ה', כי יש חסד כזה אצלו יתברך שגם משם יכולין לעלות. וכן אפלו אם, חס ושלום, נפל עוד כמה וכמה פעמים בלי שעור, אף על פי כן כל תנועה שהוא רוצה לנשאות עצמו בכל פעם לעלות מנפילתו, וכל צעקה וצעקה שצועק אפלו בשאול תחתיות גם כן אינו נאבד לעולם, וכמו שכתב רבנו ז"ל (חיי מוהר"ן סימן רעא) שאפלו קול צעקה משאול תחתיות אינו נאבד, יהיה איך שיהיה אחר־כך.

כי השם־יתברך ותורתו הוא אין סוף ואין תכלית. וכמו שאין עליה בעולם לפי גדלתו, כי גבה מעל גבה וכו' וגבוהים עליהם וכו' (קהלת ה, ז) וכנ"ל, כמו כן אין ירידה בעולם, כי בכל הירידות, חס ושלום, יש ירידה גרוע יותר. ומאחר שיש ירידה גרוע מזו, חס ושלום, צריך להתחזק לבלי לפל יותר, חס ושלום, ועקר ההתחזקות הוא בכח הצדיקים הנ"ל, שלא עמדו לעולם ועלו בכל פעם יותר וכו' כנ"ל. כי זכו להשיג, שכמו שאין עליה לעולם, כמו כן אין ירידה לעולם שלא יוכלו לעלות משם, כי באמת הכל אחד, כי כל מה שהצדיק עולה למדרגה גבה יותר הוא משיג יותר חסדי ה' - שזהו עקר גדלת השם־יתברך, כי מדה של חסד נקרא גדלה, כידוע, כמו שכתוב (דברי הימים־א כט, יא): "לך ה' הגדלה", שהוא חסד, כידוע (זהר חלק ג' שב.). נמצא, שמדת חסד נקרא 'גדלה', על־כן כל מה שמשיגים יותר גדלת השם־יתברך - משיגים יותר חסדיו יתברך, כי חסדיו יתברך זהו עקר גדלתו כנ"ל. ועל־כן אלו הצדיקים שאינם עומדים לעולם ועולין בכל פעם יותר ויותר, ומשיגים בכל פעם ביותר גדלתו יתברך, הינו גדל חסדיו, על־ידי־זה זוכין להשיג שאין שום ירידה ונפילה בעולם ואין שום יאוש בעולם כלל, כי משיגים בכל פעם חסדים כאלו שהם עקר גדלת הבורא, שעל־ ידי־זה הכל יכולין לעלות. וזה שכתב רבנו ז"ל בהתורה "מישרא דסכינא" (בסימן ל'): שצריכים דיקא צדיק הגדול במעלה מאד מאד, כי כל מה שהחולה גדול ביותר, הוא צריך רופא גדול ודאקטיר גדול ביותר, הינו כנ"ל. כי כל מה שהצדיק גדול ביותר הוא יכול להגביה ביותר אפלו הנופלים מאד, עד שבכח הצדיקים הנ"ל - אין שום נפילה וירידה שלא יוכלו לעלות משם בכחם, אם יזכה להאמין ולהתקרב אליהם וכנ"ל.

וכל זה הוא בחינת אריכת אפים הנ"ל, בחינת ארך אפים לצדיקים וארך אפים לרשעים. שאלו הגדולים במעלה בחינת צדיקים - צריכים להאריך רוחם שלא תקצר רוחם ולא תפסק תוספת רוחם וחיותם, מחמת גדל עליתם ומדרגתם הגבה שזכו, כי אף על פי כן צריכים להאריך רוחם עוד ולהסתכל להגיע למדרגה גבוה עוד יותר ויותר ולהתחיל מחדש וכו' כנ"ל. ואלו הקטנים במעלה ואפלו הרשעים הנופלים לרשעות גמור, חס ושלום, אף־על־פי כן כל זמן שהנשמה בקרבו, כל זמן שיכול לזוז עוד באבר אחד, צריך להאריך אפו ורוחו לצפות לישועה תמיד ולהתגבר להתחיל בכל פעם מחדש בכל מה שיוכל, יהיה איך שיהיה, כי אין שום תנועה של קדשה ולא שום אנחה וצעקה וכסופין דקדשה וכו' נאבד כלל לעולם, כי לא יזנח לעולם ה'.