# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/66/1/

והכלל, שעל־ידי הראיה לבד שרואין פני הצדיק מתנוצץ מחו. ועל־ידי־זה מקבל גדלה, בחינת מלכות, כל אחד לפי מדרגתו, בבחינת "שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים שרי עשרות" (שמות יח, כא), כי הגדלה והמלכות תלויה בהתנוצצות המחין, בבחינת "מלך אסור ברהטים" - ברהיטי מחין, שבחינת המלכות והגדלה - אסור ומקשר ברהיטי מחין וכו'. והתנוצצות המחין זה בחינת בנין בית־ המקדש, שהוא הדעת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לג.) וכו'. וזה בחינת (משלי כב, כט): "חזית איש מהיר במלאכתו" וכו'.

ואזי כשמקבל כל אחד גדלה ומלכות כפי מדרגת מחו על־ידי המנהיג האמת בחינת משה וכו', על־ידי בחינת (שמות יח, כא): "ואתה תחזה וכו' ושמת עלהם שרי אלפים" וכו', אזי יודע כל אחד לחדש חדושי ובאורי התורה כפי מדרגתו, על־ידי רוח אלקים שמקבל מבחינת משה, שהוא המנהיג הכולל, שהוא חכם הכולל רוח הכולל, כי הוא "איש אשר רוח אלקים בו" וכו', שמאיר בכל אחד רוח אלקים, שהוא בחינת התנוצצות המחין, בחינת (שמות לא, ג): "ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה" וכו', שעל־ידי־זה מחדשין בתורה בבחינת (בראשית א, ב): "ורוח אלקים מרחפת" וכו', אבל זה המנהיג צריך שיהיה פרוש וקדוש גדול בקדשת הברית וכו', ולהמשיך גם על כל אחד מישראל, בחינת קדשת הברית ופרישות וכו'.

ועל־ידי־זה נמשך יראה שהוא הבושה, כמו בשעת מתן תורה וכו', כי צריכין להתביש אפלו לעשות מצוה וכו', והבושה הוא בחינת תשובה ועל־ידי תשובה זוכים לחיים, בחינת חיים נצחיים, הינו שנחיה וקם בתחיה ענוה והשפלות של משה רבנו, עליו השלום, שמלבש אצל כל אחד מישראל בכל אבר ואבר, שזה עקר תחית המתים שהשפלות והענוה של כל אחד יהיה נחיה ויקום בתחיה ויחיה חיים נצחיים, שהם כל שעשוע עולם הבא, בחינת ענג שבת, בחינת 'טועמיה חיים זכו', בחינת (שבת קיח.): 'נחלה בלי מצרים', כי תענוג עולם הבא הוא בלתי גבול ואי אפשר לקבלו ולצירו בהגוף שהוא בגבול רק כשהוא אין ממש, דהינו שזוכה לענוה אמתית של משה רבנו, שזה בחינת תחית המתים,

כי השפלות והענוה של משה רבנו מלבש אצל כל אחד מישראל בכל אבר ואבר, אבל זאת הענוה היא בבחינת מיתה אצלו, כי אינו מרגיש הענוה המלבשת אצלו, אבל על־ידי הסתכלות פני הצדיק, שעל־ידי־זה מתנוצץ מחו וזוכה לקבל גדלה בחינת מלכות. ועל־ידי־זה זוכה לחדש בתורה כראוי לו לפי מדרגתו ועל־ידי־זה נופל עליו יראה - זו הבושה כמו בשעת מתן תורה. והבושה היא תשובה, שהיא בחינת חיים, בחינת (יחזקאל יח, לב): "והשיבו וחיו", ועל־ידי־ זה נחיה אצלו וקם בתחיה השפלות והענוה של משה רבנו, שהיה אצלו בבחינת מיתה ועכשיו נחיה וקם בבחינת תחית המתים, בבחינת (ישעיה כו, יט): "הקיצו ורננו שוכני עפר" וכו' וכו', עין שם כל זה היטב היטב.