# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/66/14/

וזה בחינת תפלין של ראש ומשם יוצא האור, שהוא בחינת קשר של דלת שמחבר בשל ראש, ואחר־כך יוצא משם אור התפלין של יד, ומשם יוצא אור הקשר של יד, שהוא יוד, שצריך לזהר שיהיה סמוך להתפלין ולא יזח משם, כמבאר בכונות (פרי־עץ־חיים פרקים ב, ו, ח), רק שבהנחה צריך להניח תחלה השל יד וכו' כמו שכתוב שם בכונות (פ"ז).

כי תפלין של ראש, שהם במצח כנגד הפנים, זה בחינת אור הפנים - הינו בחינת התנוצצות המחין שמקבלין מהסתכלות פני הצ דיק כנ"ל. ועל־ידי־זה מקבלין גדלה בחינת מלכות, כי המלכות מקשר בהמחין בבחינת "מלך אסור ברהטים", כמו שכתוב שם. וזה בחינת הקשר של דלת שמקשר בשל ראש, זה בחינת מלך אסור ברהטים (שיר השירים ז, ו) - ברהיטי מחין (תקוני זהר תקון ו'; כא:), כי המלכות בחינת דלת, כידוע (שם תקון כא; מז.). כי קשר של דלת שבשל־ראש זה בחינת מלכות משיח, כידוע (סימן נה), שהוא כולל כל הגדלה והמלכות שמקבל כל אחד מהסתכלות פני הצדיק, שהוא בחינת משה משיח. ועל־ידי המלכות והגדלה שמקבל כל אחד כראוי לו - על־ידי־זה זוכין לחדושי ובאורי התורה.

וזה בחינת התפלין של יד ששם יש פרשיות שהם מחין גמורים, זה בחינת באורי התורה, בחינת באר הנ"ל, דהינו "באר חפרוה שרים", כמו שכתוב שם. ועל־כן תפלין של יד כנגד הלב, בבחינת (משלי ו, כא): "קשרם על לבך תמיד", בחינת (דברים ד, לט): "וידעת היום והשבות אל לבבך" - שהעקר לקשר הדעת אל הלב, וזה נעשה על־ידי באורי וחדושי התורה, על־ידי שמצמצמין התנוצצות המחין בשכל גדול במלאכה גדולה, בבחינת "בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה" (שמות לא, ג), עד שבונין מהם החדוש והבאור שמגלין.

ועל־כן של־יד בבית אחד, כי כשרוצין להמשיך באורי התורה מהתנוצצות המחין, עקר החדוש והבאור הוא מה שמכניסין התנוצצות המחין לתוך בית אחד, דהינו לתוך דרוש אחד, כי 'דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר' (ירושלמי ראש־השנה פרק ג הלכה ה). והעקר הבאור והדרוש הוא, מה שמחברין חכמות התורה מכמה וכמה מקומות רחוקים, ומחברין אותן יחד לתוך דרוש ובאור אחד שהוא בית אחד. כי בתחלה התנוצצות המחין הם בהרבה בתים, כי כל מח ומח נמשך לתוך בית מיחד שבכללם הם ארבעה, בחינת ארבע בתים של ראש, כי מגדל התנוצצותם והארתם אי אפשר לקבלם בבית אחד כי אם בארבע בתים, אבל אחר־כך כשמתצמצמים לבחינת המלכות והגדלה שמקבל כל אחד, עד שזוכין על־ידי־זה לבאורי התורה, אז מצמצמין אותן לתוך בית אחד, לתוך דרוש אחד, כי זה עקר ענין הבאור והדרוש, כנ"ל. וזה בחינת (שמות יב, מה): "בבית אחד יאכל" - שאי אפשר לאכל ולזון מחכמות התורה, בבחינת "אכלו רעים" (שיר־ השירים ה, א), כי אם כשמכניסין המחין לתוך בית אחד כנ"ל, שזהו בחינת תפלין של יד, שהוא בחינת באר כנ"ל, שהוא בבית אחד כנ"ל.

ועל־ידי באורי התורה נמשך בושה גדולה כנ"ל. וזה בחינת יד כהה, ששם הנחת תפלה של יד (מנחות לז.) - 'יד כהה' זה בחינת בושה שנכהה פניו מחמת בושה, כמו שכתוב (ש"א ג, יג): "ולא כהה בם", שנאמר על שלא גער בהם ולא בישם על מעשיהם. וזה (ישעיה מב, ג): "ופשתה כהה לא יכבנה", שנאמר על הצדיקים שנקראים 'פשתה כהה' על שם שהם בישנים ומדת הבושה על פניהם.

ועל־ידי הבושה זוכין לחיים נצחיים הנ"ל, דהינו שנחיה הענוה וכו' כנ"ל. וזה בחינת קשר של יוד שמקשר בשל יד, שהוא בחינת ענוה, בחינת חיי עולם הבא, כמבאר לעיל היטב, עין שם. ועל־כן קושרין אותו בשמאל להכניע סטרא דמותא שנאחז בסטרא דשמאלא, כידוע, כי זה עקר תכלית כונת התפלין - להכניע ולבטל סטרא דמותא ולהעלות ממות לחיים, דהינו לזכות לבחינת חיים נצחיים, שהוא בחינת ענוה וכנ"ל: