# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/66/16/

וזה בחינת תפלין דרש"י ותפלין דרבנו תם, שהם מחמת ספק איך להניח הפרשיות בבתים. ובאמת שניהם אמת, וצריכין שניהם, זה בחינת מה שכתוב שם בסוף התורה הנ"ל, שאמר אז אדמו"ר ז"ל אחר התורה הנ"ל שבאמת אין אנו יודעין מהו שפלות, כי בודאי אין הכונה להיות עצל ורוע מזל וכו', דהינו שלימזלניק וכו', עין שם. וצריכין לבקש הרבה מהשם־יתברך לזכות לענוה אמתיית.

ובענין זה יש הרבה לדבר, וכבר מבאר מזה קצת לעיל (באות ה, יא) ובמקום אחר (ברכת השחר ג, ה; תפלת המנחה ה). כי באמת, מי שרוצה להיות יהודי באמת צריך להיות גבור חיל ולהיות חזק מאד - שיהיה לו עזות דקדשה לעמד כנגד כל מיני מונעים ומסיתים ומעכבים, הן מניעות מבחוץ, מבני אדם אחרים קרובים ורחוקים, הן מניעות מצד עצמו, מה שמחשבותיו מבלבלין אותו הרבה הרבה בכל יום ובכל עת, ומחלישים דעתו הרבה, ורוצים להפילו בכל עת, וצריך להיות חזק הרבה לעמד כנגד כלם על־פי הדרכים והעצות והתחזקות הנאמרים בספריו הקדושים, המשיבין את הנפש בשבעה משיבי טעם בכל מיני ירידות שבעולם, רחמנא לצלן, נמצא, שצריכין עזות והתחזקות הרבה לבלי להניח את עצמו לפל בשום אפן שום נפילה בעלמא ואפלו שלא להחליש דעתו, רק להיות שמח בכל עת בחסדי ה' וטובו וכו', כמבאר במקום אחר הרבה. וזה בחינת (דברי הימים־ב יז, ו): "ויגבה לבו בדרכי ה'", שזה צריך כל אדם. ואף־על־פי־כן גאות וגסות הוא אסור גדול והוא תועבת ה' וכו', על־כן צריכין רק לבקש מהשם־יתברך לזכות לענוה אמתיית כנ"ל. ששם הענוה והגדלות דקדשה הכל אחד לגמרי, כמו שאמרו (מגלה לא.): במקום גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו.

וזה בחינת תפלין דרש"י ודרבנו תם, שהם מחמת ספק, שאין יודעין מהו ענוה כנ"ל. כי תפלין דרש"י הם בחינת שם הויה כסדר ששם החסדים יוצאין תחלה, ותפלין דרבנו תם הם בחינת שנוי צרוף הראשון של שם הויה ששם הה"א קודמת להוא"ו, שהוא בחינת גבורות קודמין לחסדים כמבאר בכונות (שער הכונות דרושי התפלין דרוש ו, ובפרי־עץ־חיים שער התפלין, פרק ט). הינו, כי חסדים וגבורות הם בחינת שרש הענוה והגדלות, כי ענוה, זה בחינת אין בחינת חסדים, וגדלות, זה בחינת דינים וגבורות בחינת ישות, כמבאר במקום אחר, ובאמת בשרשם בקדשה שניהם צריכין כי שניהם אחד כנ"ל, אבל למטה יש ספק איזה בחינה צריכין להמשיך תחלה על עצמו, כי קשה לעמד על הדבר כנ"ל, על־כן צריכין להניח שניהם, כי באמת צריכין שניהם כנ"ל.

וזהו (ערובין צה:): 'מקום יש בראש להניח בו שני תפלין', שמרמז על תפלין דרש"י ודרבנו תם, כמובא (זהר ח"ג רנח.). הינו שבאמת יש מקום בהראש והמח להניח שני תפלין, הינו להמשיך על עצמו שני הבחינות הנ"ל, דהינו להיות עניו באמת ולא יהיה בלבו שום צד גאות וגסות כלל. ואף־על־פי־כן יהיה איש חיל וגבור גדול ולא יהיה עצל ונבזה [שקורין שלימזלניק] כלל וכנ"ל, שזהו בחינת שני התפלין דרש"י ודרבנו תם כנ"ל, על־כן צריכין להניח שניהם דיקא וכנ"ל:

הלכות ברכות השחר