# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/66/25/

וזה בחינת (אסתר ח, טו): ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור וכו', על־ידי־זה ליהודים היתה אורה - זו תורה וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה טז:). ומרדכי יצא וכו בלבוש מלכות וכו' - זה בחינת התגלות הארת פני הצדיק בכמה גונין ולבושין נהורין, שזהו עקר בחינת הסתכלות פני הצדיק, כי צריכין להשתדל להסתכל בו בעת יפיו והדרו, בבחינת (ישעיה לג, יז): "מלך ביפיו תחזינה עיניך", כמבאר במקום אחר (סימן מ' בלקוטי תנינא). ועל־ידי־זה "ליהודים היתה אורה" - זו תורה, כי עקר התגלות באורי התורה הוא על־ידי הארת פני הצדיק, כמבאר בהתורה הנ"ל.

וזהו ושמחה - זה יום טוב, כמו שדרשו שם במסכת מגלה כל המקרא הזה, עין שם. כי יום טוב - עקר קדשתו מהצדיק. וכשמקבל קדשת יום טוב - מקבל פני הצדיק. ועל־כן 'חיב אדם להקביל פני רבו ברגל' (סכה כה.), כמבאר כל זה בהתורה "כי אקח מועד" (בסימן קלה), עין שם, הינו כי אז נמשך עליהם קדשת הארת פני הצדיק, שעל־ידי־זה עקר קבלת התורה, בחינת "ליהודים היתה אורה" - זו תורה.

וזהו ושמחה - זה יום טוב, שהוא בחינת קבלת פני רבו שחיבים לקבל ביום טוב, וכנ"ל.

וזהו וששון - זה מילה, בחינת שמירת הברית שזוכין על־ ידי הצדיק, שהוא בחינת משה, שהיה פרוש בקדשה גדולה, וכנ"ל בהתורה הנ"ל.

וזהו ויקר - אלו תפלין, הינו כנ"ל, כי כל בחינות אלו כלולין בתפלין, שהם בחינת חיים נצחיים, שזוכין על־ידי ראית פני הצדיק, כנ"ל.