# כח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/66/28/

וזה בחינת שמחת פורים. וזה בחינת (מגלה ז:) 'חיב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי', כי בפורים שמפילין ומבטלין את הגאות, שהוא בחינת קלפת המן־עמלק. ואז נחיה השפלות של משה רבנו, עליו השלום, שבכל אבר, שהוא בחינת קדשת מרדכי שנתגלה אז בהארה גדולה ועצומה מאד, אפלו בתקף העשיה, שעל־ידי־זה עקר תקף הנס, כי אם לאו היה כליה, חס ושלום, כמבאר בכתבי האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים פורים פרק ה), הינו בחינת הארת קדשת אור פני הצדיק, שעל־ידי־זה נמשך בחינת ענוה, בחינת חיים נצחיים שמבטל הגאות, שהוא בחינת המן, שהוא בחינת סטרא דמותא כנ"ל. ועל־כן אז השמחה גדולה מאד, בבחינת שבע שמחות, בחינת (תהלים טז, יא): "תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך", כי חיים נצחיים הנ"ל הם עצם השמחה נפלאה וכנ"ל.

ועקר הענוה הוא, לזכות לתכלית הבטול באמת לבחינת ענוה של משה, שהוא בחינת חיים של כל אבר, עד שיוכל להגביה לבו בדרכי ה', ואף על פי כן יהיה ענו באמת כנ"ל, כי שם הכל אחד, בבחינת 'במקום גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו'.

וזה בחינת 'חיב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי', עד שיגיע לבטול כזה ששם אין חלוק בין ענוה לגדלות, כי שניהם אחד, בחינת 'במקום גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו' כנ"ל, כי 'ארור המן' זה בחינת בטול הגאות, שהוא בחינת המן כנ"ל. ו'ברוך מרדכי' זה בחינת לברך ולהאיר מדת הענוה שהוא בחינת מרדכי הצדיק, שהוא בחינת משה, וצריכין בפורים להתבסם כל־כך, עד שיגיע לשמחה כזאת שהוא בחינת חיים נצחיים הנ"ל, שהוא בחינת תכלית הבטול, ששם הגדלות והענוה שניהם אחד, בחינת 'במקום גדלתו' וכו', כנ"ל.

וזה זוכין על־ידי שתית היין בפורים שהוא בחינת יין המשמח, שהוא בבחינת תחית המתים, שאז נזכה לשתות מיין המשמר, כי יין יש בו שני בחינות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עו:), הינו כשאין זוכין לשתותו בקדשה - אזי נמשך סטרא דמותא, חס ושלום, כמו שכתוב (משלי כג, לא): "אל תרא יין כי יתאדם וכו' אחריתו כנחש ישך וכצפעני יפריש", ופרש רש"י: 'שמפרישו מן החיים'. ועל־כן היין מביא שנה שהוא אחד מששים במיתה, כי עקר פגם עץ הדעת היה על־ידי היין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יט, ה): 'סחטה ענבים ונתנה לו'; שעל־ידי־ זה נמשך זהמת הנחש ונגזר מיתה על העולם, אבל כל אחד צריך לתקן חטא אדם הראשון ולהמשיך בחינת תחית המתים, ואז היין בקדשה בבחינת התעוררות השנה בבחינת (שיר־השירים ז, י): "וחכך כיין הטוב וכו' דובב שפתי ישנים", בבחינת (שבת סז:): 'חמרא וחיי לפום רבנן'. כי נמשך על ידו בחינת שמחה שהוא עקר החיים כנ"ל, שזהו בחינת (תהלים קד, טו): "ויין ישמח לבב". ועל־כן בפורים שאז נמשך הארת מרדכי, שעל־ידי־זה נמשך בחינת תחית המתים אז היין בקדשה בבחינת יין המשמח, שהוא בחינת תחית המתים, שהוא בחינת תכלית הענוה והבטול, שהוא בחינת 'עד דלא ידע', כנ"ל.