# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/66/29/

וזה בחינת שנסמך פסוק (שמות יז, ח): "ויבא עמלק" לפסוק "ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין" (שם ז-ח). כי הם פגמו בגאות. כי כל המחלקת שחלקו על משה - הכל היה על־ידי גאות של דתן ואבירם, שהתקנאו במשה וחלקו עליו, עד שנמשכו אחריהם עוד כמה אנשים, כי זה שידע שפלותו ובטל את עצמו באמת נגד משה ואהרן, בודאי לא היה חולק עליו בכל מה שעבר עליו. ועל־כן ברב המחלקת אמר משה: "ונחנו מה כי תלינו עלינו". הינו שבטל עצמו בתכלית הבטול להכניע מדת הגאות, שעל־ידי־זה הם רוצים לחלק עליו, כי הא בהא תליא, כי על־ידי שיש לו גאות - אינו מתקרב להצדיק האמת, ויש שמתגרה בו הבעל דבר עד שחולק עליו, ועל־ידי שאינו מקרב להצדיק, מכל שכן, כשחס ושלום, חולק עליו, על־ידי־זה מתגבר בו ביותר מדת הגאות. כי עקר בטול הגאות זוכין על־ידי התקרבות להצדיק על־ידי ראית פניו הקדושים, וכנ"ל.

ומחמת שהם פגמו אז בזה, על־כן נסו את ה' ונפלו לספקות: "היש ה' בקרבם אם אין", ואיתא בזהר הקדוש (פרשת בשלח סד:): שהיו מספקים אם הבחינה הנקרא 'יש' הוא בקרבם, אם הבחינה הנקרא 'אין'; עין שם. הינו שהפגם שלהם היה שעשו פרוד בין גאות דקדשה שהוא בחינת 'יש', ובין ענוה שהוא בחינת 'אין'. כי באמת שניהם אחד, וזה עקר תכלית שלמות הענוה, בחינת 'במקום גדלתו' וכו' כנ"ל. ומחמת שהם חלקו על משה ופגמו בענוה - היה עקר הפגם שעשו פרוד הנ"ל. עד שנסתפקו איזה בחינה בקרבם. ועל־ידי זה "ויבא עמלק", כי עמלק הוא זהמת הנחש, שעקר התגברותו על־ידי פגם ענוה וכנ"ל.

ועל־כן היה עקר הכנעתו על־ידי יהושע, כמו שכתוב: "ויאמר משה ליהושע צא הלחם בעמלק" וכו' (שמות יז, ט). כי יהושע היה תלמיד משה אשר לא ימוש מתוך האהל, שהיה משתדל כל ימיו לראות פני משה רבו בכל עת, עד שזכה על־ידי־זה שיתנוצץ מחו ולקבל כל התורה על־ידי־זה, אשר על־ידי־זה זוכין לענוה אמתיית שהוא הכנעת המן־ עמלק, וכנ"ל.