# לג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/66/33/

וזה שתלתה התורה מצות הספירה בשבת, כמו שכתוב (ויקרא כג, טו): "וספרתם לכם ממחרת השבת וכו' עד ממחרת השבת וכו' שבע שבתות תמימות" וכו'; כי עקר כח קדשת הדעת והמחשבה, שהוא בחינת מצות ספירה, הוא נמשך משבת, כי ששת ימי המעשה הם ימי מלאכה, כמו שכתוב (שמות כ, ט-י): "ששת ימים תעשה מלאכתך ויום השביעי שבת לה'", ועקר המלאכה של האדם בזה העולם הוא לברר ברורים. ועקר כל הברורים הם על־ידי ברור המחשבה, דהינו על־ידי בחינות הנ"ל, על־ידי ששומרין המחשבה כחוט השערה ממחשבות חוץ והרהורים, שזהו עקר ברור כל הנצוצות הקדושות, בבחינת 'כלהו במחשבה אתברירו' (זהר פקודי רנד:).

וזה בחינת (שם לא, ג): "ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה", שהם בחינת הארבעה מחין, כמבאר בהתורה הנ"ל. נמצא, שקורא המח הרביעי "כל מלאכה", כי שם עקר המלאכה והאמנות של האדם בזה העולם, כי כלל המחין הם שלשה שהם: 'חכמה־בינה־דעת', אך לפעמים נקראים ארבעה מחין, מחמת שהדעת כלול משתים, שהם בחינת 'חסדים־וגבורות', ואלו המחין מבארין בפסוק הנ"ל: "ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה" - שהם 'חכמה־ובינה', "ובדעת ובכל מלאכה" - זה בחינת מח הדעת שכלול משתים, שזהו בחינת ו'בדעת', שהוא בחינת החסדים שבדעת, שהם בחינת דעת סתם, כי הם עקר הדעת, "ובכל מלאכה" - זה בחינת המח הרביעי שהוא מח הגבורות שבדעת, שהוא בחינת "ובכל מלאכה" - כי שם עקר האמנות והמלאכה של כל אדם.

כי זה ידוע, שעקר אחיזת הסטרא אחרא, הוא בבחינת גבורות ודינים. ועל־כן שם בבחינת מח הגבורות, שם נאחזים המחשבות זרות של הסטרא אחרא, ששם עקר הברור ששם עקר המלחמה, ועל־כן נקראים "ובכל מלאכה" - כי שם עקר המלאכה והאמנות של האדם - להזהר במחשבתו לנקותה ולטהרה מפסלת. כמו הבעל מלאכה שמזכך ומטהר את הכלי וחותך ומנסר סביב הכלי כל המותרות והפסלת כדי להוציא כלי למעשהו, כמו כן צריכין לזכך את המחשבה ולגרש המותרות והפסלת שבמחשבה, כדי שיהיה כלי מוכן לקבל נפש רוח ונשמה דקדשה וכו', כמו שמבקשין על זה בכמה תפלות.

וזה בחינת כל מלאכת מעשה בראשית שהיו בששת ימי המעשה, וכן כל המלאכות שהאדם עושה בכל יום מששת ימי המעשה, כי כלם הם בחינת ברורים - לברר נצוצות מעמקי הקלפות, כידוע, ועקר הברור על־ידי קדשת המחשבה, על־ידי ששומר את המחשבה כחוט השערה. וזה עקר מלאכתו של האדם, בחינת "ואמלא אותו וכו' ובכל מלאכה" וכו'. וזה בחינת מה שכתוב ביוסף הצדיק, כשבא לידי נסיון (בראשית לט, יא): "ויבא הביתה לעשות מלאכתו". כי עקר המלאכה והאמנות של האדם בזה העולם הוא לעמד בנסיון. והעקר בתאוה הזאת. והעקר על־ידי שמירת המחשבה כחוט השערה בכל פעם, כנ"ל.

ועקר הכח להצליח במלאכתו בגשמיות ורוחניות בכל ששת ימי המעשה - צריכין לקבל משבת קדש, כי מניה מתברכין כל שיתא יומין (זהר יתרו פח.), הינו כי שבת הוא בחינת שביתה וניחא, בחינת מנוחת המחשבה, בחינת ישוב הדעת, בחינת (תהלים כג, ב): "על מי מנחות ינהלני", בחינת הצדיק האמת הזקן שבקדשה, שדעתו מישבת תמיד, ואינו צריך עוד שום מלחמה עם המחשבות. בחינת (זהר נשא קכח:): 'בסבי, דעתא שקיט ושכיך'.

ומשם צריך כל אחד להמשיך על עצמו קדשת המחשבה - לעמד כנגד כל המחשבות רעות בשב ואל תעשה, כי מי שמסתכל על הצדיק האמת, ואפלו אם אינו זוכה רק להסתכל בספריו הקדושים בעין האמת - הוא יכול להביא התבוננות אמתי בלבו, להמשיך על עצמו קדשת המחשבה על־ידי עצותיו הקדושים, שיזהר לקימם באמת ובפשיטות, עד שיזכה לבחינת קבלת התורה בשבועות - שהוא להמשיך באורי התורה, שעל־ידי־זה יזכה לבחינת תחית המתים בחייו, וכנ"ל.

וזה (ויקרא כג, טו): "וספרתם לכם ממחרת השבת". שהוא פסח, שכל קדשתו נמשך רק מראית פני הצדיק, כי אז לא קבלו עדין את התורה. ועל־כן אז בפסח עקר הקדשה, עקר התנוצצות המחין הגדולים שקבלו אז, הכל היה רק על־ידי בחינת ראית פני הצדיק וכנ"ל. ומשם מתחלת הספירה, שהוא זכוך וטהרת המחין. "עד ממחרת השבת השביעית" - שהוא שבועות שהוא קבלת התורה, כי על־ידי־זה זוכין לקבלת התורה בשבועות, שהוא בחינת באורי וחדושי התורה, שממשיכין בכח הצדיק, וכנ"ל.