# לה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/66/35/

וזה בחינת ל"ג בעמר, שהוא בבחינת מה שאמר יעקב ולבן (בראשית לא, נב): "עד הגל הזה", כמובא בכונות (דרוש יב). הינו כי יעקב, שהוא בחינת קדשת כלל ישראל - צריך לעשות גל ומצבה, שיהיו מחצות מפסיקות במחו בפני המחשבות רעות והרהורים הבאים מהסטרא אחרא, מבחינת לבן הארמי.

כי הסטרא אחרא היא בחינת לבן הארמי, שבא ברמאות גדול ובתחבולות הרבה לתפסו במצודתם, חס ושלום, והעקר בענין המחשבות שבמח, שהם מתנכלים על האדם בכמה וכמה גנבות ורמאות וערמימיות, עד שפתאום יוצא מחו חוץ לשיטין וחושב מחשבות חוץ מה שחושב, רחמנא לצלן, כאשר יודע האדם בנפשו, בפרט מי שהוא בעל מחשבה, שהוא מדה רעה מאד מאד, כי הוא מהעשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה, כמובא בשלחן ערוך (מגן אברהם סימן תרג).

וכל אלו המחשבות רעות נקראים בחינת לבן הארמי - שמלבן ברשע, כמו שכתוב במדרש (בראשית רבה ס, ז), שעל שם זה נקרא לבן, הינו שהוא מלבין הרשעות כל־כך, כאלו כבר נקבע בזה כאלו אין שום דרך להמלט משם, חס ושלום, כאשר נדמה, חס ושלום, לבני הנעורים, בפרט להבעלי־מחשבות, שאי אפשר להם לעמד כנגד המחשבות רעות והרהורים רעים. אבל באמת לא כן הוא, כי המחשבה ביד האדם תמיד. ובחוט השערה יכול להנצל בשב ואל תעשה מכל מיני מחשבות רעות והרהורים, על־ידי שיטה דעתו למחשבה כשרה וכנ"ל.

וזה בחינת יעקב שהולך בערמה עם לבן הארמי, כי 'אחיו הוא ברמאות', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יג:), הינו שבחינת יעקב, שהוא קדשת ישראל, בורח מלבן הארמי, דהינו ממחשבות רעות רק בשב ואל תעשה בלי שום מלחמה.

וזה בחינת (בראשית לא, כ): ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא - זהו בחינת מה שאמר רבנו ז"ל, שכשבורחין מהמחשבות רעות ילך לדרכו - במה שהוא חושב מחשבות כשרות, ולא יסתכל לאחוריו כלל וכלל וכו', (כמו שכתוב בלקוטי א' סימן עב). וזהו בחינת ויגנב יעקב וכו', על בלי הגיד לו וכו', כי זה שטוען עם המחשבות זרות, ונכנס עמהם בטוען ונטען, ורוצה שיניחו אותו לצאת מהם, זהו כמו מי שמגיד להרודף שרוצה לברח ממנו ואזי הוא רודפו יותר, אבל באמת עקר העצה לברח מהם ולילך לדרכו ולבלי להסתכל לאחוריו כלל, ולבלי לטען עמהם כלל, שזהו בחינת ויברח יעקב וכו' ויגנב יעקב את לב לבן הארמי - שהם המחשבות רעות על בלי הגיד לו כי ברח הוא - שאינו מגיד להם, שבורח מהם רק בורח לתומו לדרכו. ועל־ידי־זה דיקא נצול מהם.

גם ויגנב וכו' - מרמז, שלפעמים מתגברים ההרהורים והמחשבות כל־כך, עד שקשה לברח מהם לתוך תורה ותפלה ודברים שבקדשה בשום אפן, וההכרח לעסק במילי דשטותא בעניני צחוק וכיוצא, כדי לפקח דעתו לפי שעה, עד יעבר זעם השטף של המחשבות, כי 'אין היצר הרע מצוי אלא לשעתו', ואזי אין הסטרא אחרא מבינה כלל, שהוא בורח מהם, מאחר שעוסק במילי דשטותא. וזהו בחינת ויגנב וכו' על בלי הגיד לו וכו'.

אבל אחר־כך רוצה הסטרא אחרא להתגבר עוד ולרדף אחר בחינת יעקב, שהוא בחינת וירדף אחריו הנאמר שם. ואז השם־יתברך עומד בעזרו, ומזהיר את בחינת לבן: השמר לך מדבר עם יעקב מטוב וכו' (בראשית לא, כט). כי 'טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים' (יבמות קג:), הינו שה' יתברך מרחם עליו, מאחר שכבר סבל כל־כך והוא מזהיר הסטרא אחרא שיסורו ממנו, ולא ידברו עמו מטוב וכו'.

וזה בחינת עשית 'הגל' שאמר יעקב לאחיו (בראשית לא, מו): לקטו אבנים וכו' ויעשו גל - זה בחינת מה ששמעתי מפי אדמו"ר ז"ל: שכל מה שהאדם מנתק עצמו ממחשבות רעות למחשבות טובות, וכל העתקה והזזה ותנועה שהאדם מזיז ומניע ומעתיק עצמו מרע לטוב, הכל מתקבץ בעת הצרה והדחק ועוזר להאדם וכו' כמבאר בדבריו ז"ל (בלקוטי תנינא סימן מח). וזה בחינת לקטו אבנים - בחינת אבני קדש, שהם בחינת הנצוצות הקדושים המתבררים על־ידי כל הזזה ותנועה, מה שמנתקים עצמן מרע לטוב, כי הנצוצות הקדושים שנפלו הם בבחינת "תשתפכנה אבני קדש" (איכה ד, א), כידוע, וברורם הוא בבחינת לקטו אבנים. ועקר ברורם ועליתם הוא על־ידי שמירת המחשבה בבחינה הנ"ל, על־ ידי שמנתק מחשבתו בכל פעם מרע לטוב. ואף־ על־פי שיש להאדם יסורים גדולים מזה ונדמה לו שכבר קשה לו לעמד כנגדם, מחמת שזה ימים רבים שיש לו יסורים מהם ועדין לא נשקט מהם, אבל צריך לידע, כי אין שום תנועה טובה נאבדת כנ"ל. וזה בחינת מה שאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים - שיקבצו וילקטו יחדיו כל האבני־קדש, שהם הנצוצות הקדושים שנתבררו על־ידי כל מה שהיו מנתקים עצמן בכל פעם ממחשבות רעות לטובות, ומהם עשו גל ומחיצה להפסיק בינם ובין המחשבות רעות, כי כלם מתקבצים ועוזרים להאדם בעת הדחק, כנ"ל.

וזה שאמר יעקב ללבן הארמי - עד הגל הזה וכו' אם אני לא אעבר אליך, ואם אתה לא תעבר אלי את הגל הזה וכו' - כי כבר עשיתי גל ומחיצה מהנקדות טובות שיפסיקו ביני ובינך ולא תעבר עוד אלי, וגם אני לא אעבר בגבלך, כי איני רוצה עוד לכנס למקומך שהם מקומות החיצונים, כי אין אני רוצה עוד לסכן נפשי שם, רק אני אעמד על מקומי לעסק בתורה ותפלה וכו', ואתה לא תעבר אלי ואני לא אעבר אליך, והכל בכח ה'גל' שנעשה על־ידי האבני קדש שלקטנו על־ידי כל התנועות טובות, על־ידי כל מה שהייתי מנתק עצמי מרע לטוב, כנ"ל.

וזה בחינת ל"ג בעמר, כי כל ימי הספירה מבררין ברורים על־ידי קדשת המחשבה בבחינה הנ"ל, שזה עקר קדשת ימי הספירה, שהוא הכנה לקבלת התורה - לשמר מחשבתו אז ביותר מאד מאד, כי קדשת המחשבה היא עקר הקדשה ועקר ההכנה לקבלת התורה שתלויה בתקון הברית, שתלויה במחשבה וכנ"ל. וביום ל"ג בעמר כבר זוכין כלל ישראל לברר ברורין הרבה, עד שנעשה בחינת הגל הנ"ל בחינת "עד הגל הזה" וכו' שמפסיק בין קדשת יעקב לבין טמאת המחשבות רעות של בחינת לבן הארמי וכנ"ל.

כי עקר הברור הוא בבחינת השבע מדות שמהם כל המחשבות שבראש, שהם בחינת (שופטים טז, יג): "שבע מחלפות ראשו", כי המחשבות חולפין ועוברין על האדם כפי המדות, וכמבאר בסוף סימן כ"ט (לקוטי א'). אך עקר המדות הם חמש - מחסד עד הוד, ויסוד ומלכות הם בחינת כלליות וכלליות דכלליות, כמובא בכונות (סכות פרק א). נמצא, שביום חמישי משבוע חמישי שהוא ל"ג בעמר, כבר נגמר הברור של בחינת הוד, הן בבחינת השבועות הן בבחינת הימים. ועל־כן אז הוא 'הוד שבהוד', ששם נחשב כאלו נגמר הברור מאחר שעקר המדות עד 'הוד' כנ"ל. ועל־כן אז נעשה בחינת הגל הנ"ל שהוא מפסיק במחשבה בין הקדשה והסטרא אחרא - שלא תקרב עוד בערמימותה ורמאותה להכניס מחשבות רעות, חס ושלום, בהמח.

וכל זה בכח הצדיקים הגדולים, שהם בחינת התנוצצות משיח, שזהו בחינת רבי שמעון בר יוחאי, זכר צדיק לברכה, שזכה להסתלק אז, כי הוא התחיל להמשיך תקונא דיקנא, שהם תקוני השערות הקדושות, שמהם נמשכין עצות קדושות בלב לעמד כנגד המחשבות רעות, שהם בחינת שערות דסטרא אחרא, בחינת (בראשית כז, יא): "עשו איש שער", כי בחוט השערה נצולין מהם, כנ"ל.