# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/66/4/

ועל־כן שבת לאו זמן תפלין (מנחות לו:), כי שבת הוא בעצמו בחינת חיי עולם הבא, בחינת חיים נצחיים הנ"ל, בבחינת 'טועמיה חיים זכו', כמו שכתוב בהתורה הנ"ל בתחלתה, על־כן בודאי אין צריכין אז תפלין להכניע סטרא דמותא - להמשיך חיים נצחיים, כי קדשת שבת בעצמו הוא בחינת חיים נצחיים כנ"ל. וכן ביום טוב וחול המועד אסור להניח תפלין, כי הם בעצמם אות כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות לו:), כי הם כלם מקבלים קדשת שבת קדש, שהוא תחלה למקראי קדש, שכל הימים טובים מקראי קדש מקבלים קדשתם משבת, על־כן אין שיך בהם הנחת תפלין, כנ"ל.

כי כל הימים טובים הם 'זכר ליציאת מצרים'. ועקר התפלין הם בחינת זכירת יציאת מצרים, שהם הפרשיות של תפלין שנזכר בהם הרבה יציאת מצרים, כי עקר התפלין הם לזכות לחיים נצחיים חיי עולם הבא כנ"ל, שהם בחינת (שבת קיח.): 'נחלה בלי מצרים' - בלי גבול, כמבאר שם בהתורה הנ"ל בתחלתה, עין שם.

וזה עקר בחינת יציאת מצרים שאז זכינו לקבל את התורה, שעל־ידי־זה נזכה לחיי עולם הבא לבחינת 'נחלה בלי מצרים' בלי גבול, הפך בחינת מצרים שנקרא על שם זה מצרים - לשון מצרים וגבול, כי כל מקום הרחוק מהקדשה ביותר, הוא בבחינת גשמיות ביותר, ויש שם בחינת מצרים וגבול ביותר.

ועל־כן כל הגליות מכנים על שם מצרים - על שם שהם מצרים לישראל כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה טז, ד), כי עקר כל הגליות הוא גלות הנפש, מה שמונעים את ישראל מכמה מצות וקדשת ישראל על־ידי מרירת הגלות בגשמיות ורוחניות, וכל מה שרחוקים מהקדשה - כן הוא בבחינת גבול ומצר ביותר. ועל־כן נקראים הגליות על שם מצרים - לשון מצר וגבול, כי הם מצרים לישראל לכובשם, חס ושלום, בבחינת מצר וגבול, הפך נחלה בלי מצרים הנ"ל. וזה בחינת (איכה א, ג): "כל רדפיה השיגוה בין המצרים" וכנ"ל.

אבל על־ידי מצות תפלין אנו ממשיכין על עצמנו בחינת קדשת יציאת מצרים, שהוא בחינת קדשת הגאלה העתידה שיגאלנו השם־יתברך מכל הגליות, כמו שכתוב (מיכה ז, טו): "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". כי אנו ממשיכין עלינו על־ידי התפלין קדשת אור פני הצדיקים האמתיים, שעל־ ידי־זה זוכין לנחלה בלי מצרים, שזהו בחינת יציאת מצרים שנזכר בתפלין וכנ"ל.

ועל־כן בכל הימים טובים, שהם בעצמם 'זכר ליציאת מצרים' - בודאי אין להניח בהם תפלין, כי זוכין לבחינת יציאת מצרים שהוא בחינת 'נחלה בלי מצרים', שהוא חיים נצחיים של עולם הבא - זוכין לזה על־ידי קדשת הימים טובים בעצמן שהם עצמן אות, כי הם בעצמן בבחינת יציאת מצרים וכנ"ל. ועל־כן הוא אסור להניח בהם תפלין.

ועל־כן איתא בזהר הקדוש (זהר חדש שיר־השירים על פסוק לריח שמניך): שחיב מיתה המניח בהם תפלין, כי עקר התפלין הוא להכניע סטרא דמותא ששולט בימי החול, שעל־ידי־זה אין מרגישין השפלות והענוה של משה רבנו שבכל אבר, שהוא בבחינת מיתה אצלו, מחמת שאז יש אחיזה לסטרא דמותא שהמשיך אדם הראשון על־ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע, שעקר הפגם היה על־ידי גדלות, כמו שכתוב (בראשית ג, ה): "והייתם כאלקים" - 'יוצרי עולמות כמותו' וכו'. כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה יט, ד), הינו שהנחש הכניס בהם קנאה וגדלות להתקנא בו יתברך ולהתאוות להתגדל כמותו לברא עולמות כמותו. ועל־ידי־זה נתגרש מגן עדן ונגזר עליו מיתה לדורות.

כי אם לא היה חוטא היה זוכה בגופו לחיות חיים נצחיים הנ"ל, הינו שהיה זוכה בעודו בגופו בחיים חיותו היה זוכה להענוה של משה רבנו באמת בכל האברים, שהם חיים נצחיים, ולא היה צריך למות כלל, אבל מחמת שפגם בזה כנ"ל, על־ידי־זה נתגרש מגן עדן: "וישכן וכו' את הכרבים וכו' לשמר את דרך עץ החיים" (שם).

על־כן עתה אי אפשר להאדם לזכות בשלמות בתכלית לבחינת חיים נצחיים הנ"ל, כי אם על־ידי המיתה, שבהכרח שימות תחלה וישוב אל העפר כשהיה, כמו שכתוב (שם פסוק יט): "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". הינו שאי אפשר לו לזכות לענוה אמתיית, שהוא בחינת עפר, כי אם על־ידי המיתה, שישוב אל העפר ממש. ואז יתבלה בעפר לגמרי ויתבלה זהמת הגוף, שהוא בחינת גשמיות וישוב לעפר. ואז דיקא יזכה אחר־כך לפי מעשיו לקום בתחית המתים שיהיה נחיה שפלותו האמתי ויחיה חיים נצחיים, וכנ"ל.

ואפלו הצדיקים הגדולים מאד, ואפלו משה רבנו בעצמו הכרח למות אף־על־פי שזכה בחיים חיותו לענוה אמתיית, אבל הכרח למות בשביל טובת ישראל, כדי שיוכל להקיץ ולעורר ולהקים בתחיה כל ישראל שמלבש בהם ענותנותו, שהוא בבחינת מיתה אצלם שצריכין להחיותם בבחינת תחית המתים וכנ"ל. ובשביל זה הכרח משה למות, כמובא בדברי רבותינו ז"ל (דברים רבה פרשה ב, ט) המשל למי שאבד וכו'.

ועל־כן עקר התפלין הם בימי החול ששולט אז ל"ט מלאכות, זהמת הנחש, שהוא סטרא דמותא, על־כן אי אפשר להכניעם כי אם על־ידי קדשת התפלין הקדושים, שהם בחינת חיים נצחיים הפך סטרא דמותא, אבל בשבת ויום טוב וחול המועד, שהם עצמם אות, כי מאיר בעצמם ממילא קדשת שבת שהוא חיי עולם הבא חיים נצחיים הנ"ל, על־כן בודאי אסור להניח בהם תפלין וחיב מיתה המניח בהם תפלין, כי מראה כאלו יש בהם שליטה, חס ושלום, לסטרא דמותא, עד שצריך להניח תפלין ועל־כן חיב מיתה, כי באמת באלו הימים נכנע סטרא דמותא על־ידי קדשת עצומו של יום, וכנ"ל.