# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/67/10/

וזהו (אסתר ח, טז): ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר - שהם בחינת פאר כלליות הגונין, בחינת ארבעה מחין, שמשם כל השמחות, בבחינת (תהלים פט, יז): "בשמך יגילון כל היום וכו', כי תפארת עזמו אתה" וכו'.

וזהו בחינת מה שדרשו רבותינו ז"ל (מגלה טז:): 'אורה' - זו תורה, בחינת קדשת המחין הנ"ל, שהם בחינת קדשת התורה, כי כל חכמות המחין הוא רק חכמת התורה, ולא שום חכמה אחרת, חס ושלום, כמו שכתוב (משלי ה, יב-יד): "אני חכמה וכו' לי בינה" וכו'.

וזהו 'ושמחה' - זה יום טוב; שאז מאיר אור הפנים, שבשביל זה נצטוו לעלות לרגל ביום טוב, כמו שכתוב (דברים טז, טז): "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך". לקבל אור הפנים המאיר בבית המקדש, שהוא בחינת פאר הנ"ל, שהוא עקר קדשת הבית־המקדש, כנ"ל.

וזהו 'וששון' - זו מילה, הינו הכנעת ובטול ההעלמה הנ"ל, על־ידי העברת הערלה, שהיא בחינת קלפת עמלק שחותכין ומעבירין אותה על־ידי מצות מילה כנ"ל. וזהו 'ויקר' - אלו תפלין, כי כל זה הוא בחינת תפלין, כנ"ל.