# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/67/2/

וכל זה הוא בחינת תפלין, כי מובן בכונות האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים תפלין פרק ז): שאור התפלין יוצא על־ידי התקונים הנעשין על־ידי קימת חצות, עין שם, הינו כנ"ל, כי על ידי הצדיקים והכשרים שקמים בחצות לילה ומתאבלין על חרבן בית־המקדש, על־ידי־זה חוזרין ונתתקנין כל הבחינות הנ"ל וחוזרים ומתגברים בחינת המאורי אור. ומאיר אור הראש בית, שהוא בחינת ארבעה מחין, בחינת פאר, 'תלת גונין דעינא ובת עין', שכל זה הוא בחינת שם ה', שהוא ד' אותיות וכו'. וכל זה הוא בחינת תפלין מחין, כי תפלין הם בחינת שם ה', כמו שכתוב (דברים כח, י): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". ואמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו.): אלו תפלין שבראש וכו'. והם בחינת פאר כלליות הגונין דעינא, כי תפלין נקראים פאר, כמו שכתוב (יחזקאל כד, יז): "פארך חבוש עליך", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יא.), והם בחינת גונין דעינא, בחינת (שמות יג, טז): "ולטטפת בין עיניך", והם בחינת ראש בית - בחינת הפרשיות שהם המחין שממלאין את הבתים וכו', כנ"ל.

וכל זה זוכין על־ידי קימת חצות כנ"ל, ואפלו מי שאינו זוכה לקום בחצות, אף־על־פי־כן כל אור קדשת התפלין מחין של כל ישראל נמשכין על־ידי הצדיקי אמת, שהם בחינת ראש בית וכו' הנ"ל, שאורם נמשך על כל ישראל על־ידי הקמים בחצות, וכמובן בכתבי האריז"ל (פרי־עץ־חיים תפלין פרק ז). והוא על־פי הדברים הנ"ל.

כי עקר הפאר והחן והיפי של ישראל בכלל ובפרט הם התפלין הקדושים שמניח כל אחד בכל יום, שהם בחינת אור הפנים, שאנו ממשיכין עלינו אור הדעת והתנוצצות המחין האמתיים להכיר את בוראנו יתברך שמו, להיות נכלל בשם ה', ואנו מתפארין בו יתברך והוא מתפאר בנו, שהם בחינת התפלין של השם־יתברך, שמתעוררין כשאנו מתעטרין בעטרת תפארת התפלין שלנו, שאזי גם השם־יתברך, כביכול, מניח תפלין, שכתוב בהם התפארותו בנו, בחינת (דברים ד, ז-ח): "כי מי גוי גדול וכו' ומי גוי גדול" וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל במסכת ברכות (דף ו'.), וכל זה זוכין על־ידי הצדיק יסוד עולם, שעל ידו כל התקרבות ישראל להשם־יתברך וכנ"ל.

אבל בעוונותינו הרבים הוא נעלם מאד כנ"ל, כי עכשיו על־ידי חרבן בית־המקדש ואריכת הגלות שמתפשט ומתגבר הסטרא אחרא מאד להעלים אור הצדיק, שזהו בחינת 'קשה סלוקן של צדיקים כפלים כחרבן בית־המקדש', כמו שכתוב (ישעיה כט, יד): "לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר" וכו'. כמו שאמרו רבותינו ז"ל (איכה רבה א, לז), על־כן עקר התקון על־ידי קימת חצות, כנ"ל.

כי מי שרוצה לחוס על עצמו, כשרואה עצם מרירת גלות נפשו וכו' - צריך לבכות מאד על עצם ההעלמה הזאת שנתעלם אור הצדיקי אמת בעוונותינו הרבים, ונתרבה המחלקת מאד וכו', שזהו בחינת חבלי של משיח, שהוא הקטגוריא שבין תלמידי חכמים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתבות קיב:), שעל־ ידי־זה אריכת הגלות בעוונותינו הרבים. וזה עקר חרבן בית־המקדש וכנ"ל. וכל זה גורם כל אחד על־ידי חטאיו ועו‍נותיו, כי כל מה שמרבה לפגם, חס ושלום, כן מתגבר ההעלמה חס ושלום, ולהפך, כל מה שמשים אל לבו לבכות על זה, ולשוב לבקש מהשם־יתברך שיתקן כל זה, על־ידי־זה מתגלה ההעלמה, וזוכה שיאיר לו אור הצדיק שהיא בחינת הראש־בית, בחינת 'פאר' וכו'. ועל־ידי־זה יוצאין בבקר אור התפלין וכו', וכנ"ל.