# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/67/3/

וזה בחינת תפלין־של־ראש ותפלין־של־יד, כי מבאר שם, שכלל כל התקונים הנ"ל הוא להגביר בחינת מאורי אור על מאורי אש, כי מאורי אור הם בחינת שם ה', שהוא בחינת שם הצדיק וכו'. ולהפך מאורי אש הם ההפך, כי הם בחינת ההעלמה, בחינת שם דסטרא אחרא, שמתגבר להעלים שם ה' שמשתף בשם הצדיק וכו', כמו שכתוב שם, עין שם. ועל־כן צריכין לראות להגביר בחינת המאורי־אור על המאורי אש. ומבאר ומובן שם, שזה כלל כל עבודת האדם בזה העולם, כי כלל האדם הוא ארבעה יסודות, שמהם כל המדות טובות ורעות. ובשרשם הם כלם קדש, בחינת ארבעה אותיות השם, אך למטה הם מערבים טוב ורע, וזה כל עבודת האדם ומלחמתו בזה העולם - לשבר התאוות והמדות רעות הנמשכין מהרע שבארבעה יסודות, ולהגביר הטוב שבארבעה יסודות עד שיהיו נכללין כל הארבעה יסודות בארבע אותיות השם, שהם בחינת מאורי אור, בחינת מחין וכו' כנ"ל. וכל זה זוכין על־ידי שנכללין בהשם הטוב ובהפאר של הצדיק האמת, שזה זוכין על־ידי קימת חצות וכנ"ל, שעל־ידי־זה נמשכין עליו התנוצצות המחין, שהם בחינת מאורי אור וכו', בחינת תפלין כנ"ל. ואזי כשמתגברין בחינת המאורי־אור על המאורי אש, אזי עקר התקון הוא, שגם בחינת המאורי אש - יתתקנו ויתהפכו ויכללו בתוך בחינת המאורי אור, שזה עקר התקון.

כי באמת גם המאורי־אש מקבלין מהמאורי־אור. ועל־כן יש ארבעה גונין באשא, כמו שכתוב בזהר הקדוש (ח"ג דף קסה.; תקוני זהר קכה.), כי שרשם מארבעה גונין הנ"ל, אך עקר הפגם הוא, כשמתגבר, חס ושלום, הרע שבארבעה יסודות, שהוא בחינת אש, בחינת הרע שבמאורי אש הנ"ל, שמשם כל התאוות ומדות רעות. כי כלם בחינת אש, בחינת חמימות הלב שהוא 'נור דלוק'. וצריכין להתגבר עליו ולהכניעו על־ידי המאורי אור, שהם בחינת שם הצדיק שמשם כח האש דקדשה, ששורף ומבער האש הרע הזה, בבחינת (יחזקאל טו, ז): "מהאש יצאו והאש תאכלם", הינו שבכח הצדיק זוכין להתגבר להפך אש חמימות הלב אל הקדשה, שזה עקר השלמות, כמו שכתוב במקום אחר (לקוטי תנינא סימן מט), הינו להתגבר על האש התאוות והמדות דסטרא אחרא, רק להמשיך עצמו אל ההפך - לעורר לבו שיתלהב להשם־יתברך ולתורתו ולעבודתו יתברך, להתפלל וללמד בהתלהבות אש דקדשה, בבחינת (תהלים לט, ד): "חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני", בבחינת (שיר־השירים ח, ו): "רשפיה רשפי אש שלהבת יה", עד שיזכה שהמאורי אש יתהפכו ויכללו בשרשם העליון שבקדשה, שהוא בחינת מאורי אור.

וזה זוכין על־ידי קימת חצות כנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין ל'פאר תחת אפר' כנ"ל, הינו שבחינת 'אפר', בחינת 'מאורי אש' - יתהפך לבחינת פאר, שהוא בחינת מאורי אור כנ"ל, הינו שהמאורי אש בעצמן יתתקנו ויתהפכו ויכללו באש דקדשה, ששרשו מהמאורי־אור, כנ"ל.

וזהו בחינת תפלין־של־יד שמניחין תחלה, ואחר־כך תפלין של ראש. כי תפלין־של־ראש ותפלין־ של־יד בדרך כלל הם בחינת מאורי אור בעצמן, שהם בחינת תפלין של ראש, ותקון ה'מאורי אש' כנ"ל, שזהו בחינת תפלין של יד, שזהו בחינת יום ולילה, צדיק וכנסת ישראל. כי תקון בחינת המאורי אש כנ"ל, זהו בחינת תקון מדת לילה שאז בחינת שליטת המאורי אש, כמו שכתוב (במדבר ט, טו): "ובערב יהיה כמראה אש" וכו'. עד שזוכין שלילה כיום יאיר, שגם המאורי אש יתתקנו ויכללו בבחינת מאורי אור, שזה זוכין על־ידי הבכיה בחצות, שזהו בחינת 'אין הדין נמתק אלא בשרשו' (ע"ח יג, יא), כי על־ידי הדמעות נפגמין, חס ושלום, בחינת המאורי אור, כמו שכתוב שם, שזהו בחינת "רחל מבכה על בניה" (ירמיה לא, יד), שזה בחינת חרבן בית־המקדש. אבל מחמת זה בעצמו צריכין לבכות מאד על חרבן בית־המקדש, ואזי דיקא על־ידי הבכיה ממשיכין על עצמו קדשת הבית־המקדש בחינת פאר הנ"ל, ונתהפכין המאורי אש שמשם הדמעות וכו', נתהפך הכל לבחינת מאורי אור, בבחינת (ישעיה לח, ה): "ראיתי את דמעתך".

וכל זה הוא בחינת תפלה של יד, שהיא בבחינת כנסת ישראל, שתקון אור זה יוצא תחלה בבקר על־ידי התקון של קימת חצות, שעל־ידי־זה "לילה כיום יאיר" (תהלים קלט, יב) - שמתהפכין בחינת המאורי אש ששולטין בלילה ונכללין באור יום, שהוא בחינת מאורי אור. ועל־כן תפלה של יד הוא כנגד הלב - לשעבד בזה תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך שמו (שלחן ערוך ארח חיים סימן כה, סעיף ה), הינו כנ"ל, להפך כל חמימות האש שבלב לעבודתו יתברך שמו לחמימות והתלהבות דקדשה כנ"ל, שזה בחינת התפלין של כלל ישראל, שעוסקין עדין במלחמה זאת לשכך ולבטל המדות ותאוות רעות, שהם הרע שבארבעה יסודות, ולברר הטוב שיהיה נכלל בהארבעה מחין וכו', בבחינת מאורי אור, וכל זה הוא בחינת תפלה של יד, שהוא כנגד הלב. והוא בחינת יד כהה, בחינת רחל, (זהר משפטים צה.): 'עולימתא שפירתא דלית לה עיינין' (עלמה יפה שאין לה עינים) (שער הכונות, קריאת־שמע ה), כי אם מה שמאירין לה מהמאורי אור, על־ידי הכובשין את יצרם וממשיכין כח הצדיק, בחינת מאורי אור, שעל־ידי־זה נמשכין המחין בחינת אור העינים גם לשם, לבחינת רחל וכו', כידוע ומובן כל זה.

ואחר־כך מניחין תפלין של ראש, שהוא בחינת אור הצדיק בעצמו, שהוא בחינת עצם המאורי אור, בחינת עצם הפאר והתגלות הגונין, בחינת ראש בית וכו', כנ"ל.