# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1031/67/4/

וזה בחינת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת" וכו' (בראשית א, א־ב); בראשית - ראש בית, בחינת שם ה' וכו', שהוא שרש התפלין מחין כנ"ל, שהם בחינת מאורי אור ותקון המאורי אש, שהם בחינת תפלין של יד ותפלין של ראש כנ"ל. וזהו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ - שמים וארץ הם בחינת צדיק וכנסת ישראל, בחינת שרש מדת יום ומדת לילה, שהם בחינת מאורי אור ומאורי אש דקדשה, כידוע ומובן כל זה, שהם בחינת תפלין של יד ותפלין של ראש שנמשכין מבחינת הראש בית, שהוא בחינת בראשית כנ"ל.

וזהו והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום - 'תהו ובהו וחשך ותהום', הם בחינת הרע שבארבעה יסודות, שהם בחינת הרע שבמאורי אש, שמשם כל הצרות וחרבן בית־המקדש, וכל אריכת הגלות, שהוא על־ידי שהתגברו הארבע מלכיות דסטרא אחרא, שהם בחינת תהו ובהו וכו'. כמו שדרשו רבותינו ז"ל פסוק זה על הגליות של הארבע מלכיות, כמו שכתוב במדרש רבה (בראשית רבה ב, ד): תהו זה גלות בבל וכו'.

והתקון, על־ידי שממשיכין מהצדיק האמת קדשת התפלין, שהם ארבע פרשיות - ארבעה מחין, בחינת מאורי אור, שעל־ידי־זה זוכין להתגבר על הרע שבארבעה יסודות, שהם בחינת תהו ובהו, וחשך ותהום - שהם בחינת כלל כל התאוות ומדות רעות של האדם שממררין חיי האדם, שעל־ידי־זה האדם כמו תועה במדבר ממש, במקום תהו ובהו וחשך על פני תהום. כאשר יכול כל אחד להבין בעצמו. וכל זה אי אפשר לתקן כי אם על־ידי הצדיק יסוד עולם, שהיא בחינת רוחו של משיח, כי כל צדיק הוא בחינת משה משיח, כמבאר כמה פעמים (סימן ב).

וזהו, ורוח אלקים מרחפת על פני המים - ודרשו רבותינו ז"ל (זהר וישב קצב:; ויחי רמ.) - זה רוחו של משיח שמרחף על פני המים, על אנפי אוריתא, הינו בחינת התורה שעוסקין בה היראים והכשרים שבדור, שעקר התקון הוא עסק התורה בלילה בחצות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (זהר בשלח נז.; ויקרא יג.), הינו על־ידי קימת חצות לבכות על חרבן בית־המקדש ואחר־כך מתנחמין בבחינת "פאר תחת אפר" ועוסקין בתורה - להקים את השכינה מגלותה, ששם רוחו של משיח מרחף, בבחינת ורוח אלהים מרחפת על פני המים, כנ"ל.

כי מים מרמז גם על רבוי הדמעות שבוכין בחצות, ומפרשין שיחתן לפני השם־יתברך ושופכין לבן כמים בבחינת (איכה ב, יט): "שפכי כמים לבך נכח פני ה'", בחינת (שם א, טז): "עיני עיני ירדה מים" וכו'. וזהו (שם): "כי רחק ממני מנחם". שהוא הצדיק האמת שהוא מנחם הכל, בבחינת (בראשית ה, כט): "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו" וכו', הינו בחינת ההעלמה הנ"ל, שנתעלם מאד אור הצדיק עד שהוא רחוק ממנו מאד בעו‍נותינו הרבים.

וזהו כי רחק ממני מנחם משיב נפשי - שהוא הצדיק האמת, שהוא מנחם ומשיב נפשי בשבעה משיבי טעם, ובעונותינו נתעלם מאתנו ורחוק מאתנו מאד, ועל־ידי־זה: היו בני שוממים כי גבר אויב; 'בני' - זה בחינת המעשים טובים של כל אחד מישראל שנקראים 'בנים', כי עקר תולדותיהן של צדיקים הם מעשים טובים כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא נח ב). וזהו היו בני שוממים - שעל־ידי שרחק ממני מנחם שהוא אור הצדיק הנ"ל על־ידי־זה היו בני שוממים - שאפלו מעט המעשים טובים שלנו הם שוממים ומבלבלים מאד, כי גבר אויב - שהתגבר האויב והשונא הגדול, שהוא היצר הרע, שהוא בחינת הרע שבארבעה יסודות, שקשה מאד להתגבר עליהם מחמת תקף ההעלמה הנ"ל, בחינת כי רחק ממני מנחם וכו' כנ"ל. ועל אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים וכו' כנ"ל.

ועל־ידי־זה בעצמו שבוכה במר נפש על כל זה ושופך לבו כמים, על־ידי־זה זוכה לפי בחינתו שינחמו השם־יתברך, וימשיך עליו פאר תחת אפר, עד שזוכה לעסק בתורה, שהיא בחינת מימי הדעת, ששם רוחו של משיח מרחפת, בבחינת ורוח אלקים מרחפת על פני המים וכנ"ל.

ועל־ידי־זה - ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור - בחינת מאורי אור הנ"ל שנמשכין ומאירין על־ידי־זה כנ"ל. וזהו וירא אלקים את האור כי טוב; ופרש רש"י: 'ואין נאה לו שישתמש האור והחשך יחד', על־כן ויבדל אלקים בין האור ובין החשך וכו'. הינו בחינת סוד הבדלה, כי עקר התגברות הרע שבמאורי אש שהם עקר החשך, הוא על־ידי תערובות (זהר בראשית טז.), כשיונקים, חס ושלום, יותר מדאי מהמאורי־אור וכו', כידוע, אבל על־ידי רוח אלקים הנ"ל, שעל־ידי־זה התגברו מאורי אור, בחינת יהי אור וכו', על־ידי־זה 'ויבדל' - שהבדיל בין האור ובין החשך, בין מאורי אור ובין הרע שבמאורי אש. שזהו בחינת הבדלה במוצאי שבת, שאז מברכין על האש - להבדיל ולהפריש הרע שבמאורי אש, עד שיכללו המאורי אש במאורי אור על־ידי הברכה 'בורא מאורי אש'.

וזהו ויקרא אלקים לאור יום וכו', ויהי ערב ויהי בקר יום אחד - כי על־ידי ההבדלה שהבדיל החשך מן האור, הרע שבמאורי אש מן הטוב, על־ידי־זה נכלל מדת לילה במדת יום. ולילה כיום יאיר (תהלים קלט, יב), שזהו בחינת כלליות והתחברות תפלה של יד בתפלה של ראש, שאסור להפריד ביניהם, חס ושלום, בשום הפסק ושיחה (שלחן ערוך ארח חיים סימן כה, סעיף ט'), כי צריכין לכוללם יחד, שזהו בחינת ויהי ערב ויהי בקר יום אחד; וכנ"ל.