# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/62/1/

והכלל, שגם מקומות המטנפים ובתי עבודה־זרה גם הם מקבלים חיות מהבורא יתברך שמו, ואף־על־פי שכבודו יתברך שמו רחוק משם, בבחינת (ישעיה מב, ח): "וכבודי לאחר לא אתן", עם כל זה הם מקבלים חיות מבחינת 'מאמר סתום', שהוא בראשית, שהוא בחינת כבוד עליון, שהוא סתום ונעלם בתכלית ההסתרה, ומשם הם מקבלים חיות.

וכשאדם נופל לשם, חס ושלום, אזי כשמתחיל לבקש ולחפש "איה מקום כבודו" - זהו תשובתו ותקונו, כי חוזר ועולה אל הכבוד העליון הנ"ל שהוא בחינת "איה מקום כבודו", שמשם המקומות הנ"ל מקבלין חיות מגדל ההסתרה, ועכשיו הוא חוזר ומדבק עצמו לקדשה זו, ומקבל חיות משם ועולה על־ידי־זה, עין שם היטב.

וזה נחשב לקרבן עולה שמכפר על הרהור הלב (ויקרא רבה ז, ג), שהוא בחינת "לבי סחרחר" (תהלים לח, יא), על־ידי קלפת נגה וכו'. ועל־ידי בחינת "איה מקום כבודו" הנ"ל שמבקש ומחפש שם במקומות אלו, על־ידי־זה נתתקן ונתכפר כנ"ל, ונעשה מזה בחינת קרבן עולה, בבחינת "ואיה השה לעולה". וזה בחינת: "בראשית" - 'ברא תיש' (תקוני זהר קלט.), הינו השה לעולה שנעשה מבחינת 'בראשית' שהוא מאמר סתום, בחינת 'איה' וכו' כנ"ל; עין שם כל זה היטב: