# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/62/2/

וזה בחינת ציצית, שהם תקון הבגדים - שמירה מן הקלפות, כמובא (פרי־עץ־חיים ציצית פ"ו), הינו כי הבגדים הם בחינת הכבוד, כי 'רבי יוחנן קרא למאניה מכבדותא' (שבת קיג.), וכמו שאמר רבנו, נרו יאיר, במקום אחר (סימן כט אות ג). וכל בחינות הכבוד של כל העשרה מאמרות כלם מקבלים מבחינת מאמר העליון שהוא 'בראשית' מאמר סתום, שמשם נמשך חיות אפלו למקומות החיצונים כנ"ל.

ועל־כן מתקנים הבגדים, שהם בבחינת כבוד, על־ידי הציצית, שהם בחינת הכבוד העליון, בחינת 'בראשית' מאמר סתום, שזה בחינת ציצית של צמר כבשים, שהם יוצאים מבחינת "ואיה השה לעולה", כי צמר כבש ושה הם יוצאים מבחינה גבוה מאד כמובא בכתבים (טעמי המצוות פרשת קדושים), בבחינת (דניאל ז, ט): "ושער ראשיה כעמר נקא", ובחינה זו היא בחינת 'איה', כנודע.

ומשם בחינת הציצית הנעשין מצמר, שהם בחינת שערות, בחינת "ושער ראשיה" וכו' כנ"ל, הינו שהם בבחינת מאמר העליון הנ"ל, ומחמת שהוא בחינת 'מאמר סתום', על־כן הארתם רק בבחינת שערות שהם סתומים, והארתם בצמצום גדול מאד בבחינת מאמר סתום. ואלו הציצית מתקנין הבגדי כבוד, כי כל בחינת הכבוד מקבלין משם כנ"ל.

והם שמירה מן הקלפות, ומתקנין הרהור הלב, כמו שכתוב (במדבר טו, לט): "וראיתם אותו וכו' ולא תתורו אחרי לבבכם" וכו'. כי עקר תקון הרהור הלב הוא על־ידי בחינת 'איה'' שמשם הם מקבלין חיות, ועל־ידי־זה בעצמו נתתקנין, וזהו בחינת ציצית שהם בבחינת "ואיה השה לעלה" כנ"ל.

וזה שכתוב "וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה'" וגו'. כי כל המצות כלם תלויין בזה, כי הציצית הם בבחינת מאמר העליון 'בראשית', שהוא כולל כל המאמרות, שהם כלליות כל התורה כלה. וזהו בחינת שהציצית הם סביב האדם בארבע רוחותיו - לתקן בחינת (יחזקאל א, ד): "ונגה לו סביב", כמו שכתוב בדברי רבנו נרו יאיר, הנ"ל, [גם איתא (עץ־חיים היכל ו', שער ח', שער החשמל פרק ג') שציצית כנגד נגה].

גם הם בארבע רוחות, זה רמז על בחינת 'איה' וכו', שכשנופל האדם, חס ושלום, למקומות כאלו, רחמנא לצלן, שאז הוא מחפש ומבקש 'איה' וכו' וזהו תקונו כנ"ל, וזהו בחינת הארבע רוחות שבהם הציצית, שהוא בחינת שמחפש ומבקש בכל צד מארבע רוחות העולם - 'איה מקום כבודו יתברך', כי הציצית הם בבחינת 'איה' שעל־ידי־זה בעצמו נתתקן כנ"ל.

וזהו רמז הציצית בארבע רוחות, שבכל צד שפונה מוצא שם השם־יתברך על־ידי הציצית שהם בחינת 'איה', כי בחינת 'איה' הוא תקונו, ובזה בעצמו נמצא אליו השם־יתברך כנ"ל: