# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/62/3/

ועל־כן מתר לכנס בציצית לבית הכסא (שלחן ערוך סימן כא, סעיף ג), ואיתא, שזה בחינת (תהלים קג, יט): "ומלכותו בכל משלה", הינו כנ"ל, כי הציצית הם בבחינת הכבוד עליון, בחינת 'איה' כנ"ל, שמשם נמשך חיות אפלו למקומות המטנפים, ועל־ידי־זה בעצמו נכנעין כנ"ל, כי על־ידי בחינת ציצית שהם זכרון וסימן לזכר בהבורא יתברך שמו, ושגם במקומות הנ"ל מושלת מלכותו יתברך, כי אין להם חיות אלא ממנו יתברך, ועל־כן מחפשין ומבקשין בכל צד "איה מקום כבודו" כנ"ל, שזהו בעצמו בחינת ציצית, בחינת 'בראשית' מאמר סתום שמשם חיותם כנ"ל.

נמצא, שחוזרים ומדבקין עצמן בעצם הקדשה שמשם היו מקבלים חיות, וזהו הכנעתם, כי חיותם הוא רק מהסתרת הקדשה והעלמתה בתכלית ההסתרה, אבל תכף כשיודעין שיש שם קדשה ומחפשין ומבקשין 'איה' וכו' כנ"ל, אזי תכף חוזרין אל הקדשה והם נכנעין.

וזהו שמובא בספרים, על הדין שמתר לכנס בציצית לבית הכסא, שהוא בחינת (תהלים קג, יט): "ומלכותו בכל משלה", כי על־ידי הציצית שמשם נמשך חיות אפלו למקומות הנ"ל, ועל־כן מתר לכנס בהם לשם כנ"ל, על־ידי־זה בעצמו נכנעין, כי 'מלכותו בכל משלה' כנ"ל. ועל־כן ציצית היא מצוה שאין בגופה קדשה, כי הם בבחינת 'מאמר סתום', שהקדשה נעלמת ונסתרת שם, כנ"ל: