# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/62/4/

וזהו בחינת ציצית של צמר ופשתן שהם עקר הציצית (ארח חיים סימן ט סעיף ב). כי עקר הציצית הם של צמר, שהוא בחינת 'איה השה לעלה' כנ"ל, כי צמר כבשים הם בחינה עליונה מאד כנ"ל. ופשתן הוא להפך, כי פשתן הוא בחינת מדרגה התחתונה מאד, כמו שכתוב בקין שהביא מן הגרוע (פרקי דרבי אליעזר פרק כא), דהינו פשתן.

ומחמת זה בעצמו נעשה מפשתן גם כן ציצית, כי בפשתן, שהוא מדרגה התחתונה שמשם יניקת החיצונים, בחינת קין, שם דיקא מלבש חיות גבוה מבחינה העליונה, דהינו בחינת 'מאמר סתום' כנ"ל. נמצא, שגם פשתן מקבל חיות מבחינת 'צמר' שהוא בחינת 'מאמר סתום' כנ"ל. ועל־כן נעשה מהם גם כן ציצית שהם בחינת 'מאמר סתום', כנ"ל.

וזהו בחינת אסור שעטנז צמר ופשתן יחדו (דברים כב, יא), כי אף־על־פי שבאמת גם 'פשתן' שמשם יניקת החצונים גם הם מקבלין חיות מבחינת 'צמר' כנ"ל, עם כל זה עקר קבלתם הוא מן ההסתרה והעלמה, שהקדשה נעלמת ונסתרת שם בבחינת 'מאמר סתום' כנ"ל, אבל אסור לגלות הקדשה שם - שלא ליתן להם יניקה יותר מדאי, חס ושלום. ועל־כן אסור לחבר צמר עם פשתן, כי צריך שיהיה חיות של בחינת 'פשתן' שמקבל מבחינת 'צמר' בהסתרה והעלמה כנ"ל.

אבל בציצית מתר כלאים, כי אדרבא, על־ידי ציצית נכנעין החיצונים ונתגלה הקדשה שגם בהחיצונים היה חיות גבוה מאד. ועל־כן מתר שם לערב צמר ופשתן יחדו, כי באמת שניהם אחד, שחיותם מבחינת 'מאמר סתום' שהוא בחינת ציצית כנ"ל,

רק שלא במקום מצות ציצית כנ"ל, שאז אין הכנעתם ויש להם שליטה עדין, על־כן צריך שלא לחבר צמר עם פשתן כנ"ל, כדי שלא ליתן להם חיות יותר מדאי, כי צריך שיהיו חיותם בבחינת 'מאמר סתום', דהינו שבחינת 'צמר', שהוא בחינת 'איה', יהיה סתום ונעלם ונסתר מבחינת 'פשתן' שמשם יניקת החצונים, אבל במקום מצות ציצית שאז נכנעין החצונים כנ"ל, אזי חוזר פשתן עם הצמר ונתחברין יחדו, כי שניהם בחינה אחת כנ"ל: