# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/63/1/

וזה בחינת ציצית. כי ציצית הם בבחינת כסא הכבוד, שרשי הנשמות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות מג:): 'תכלת דומה לים וים דומה לכסא הכבוד' וכו'. כי הנשמות ישראל, כסא הכבוד, הם בבחינת לבושין דמלכא, כביכול, כי כסא הכבוד ובחינת לבושין הם בחינה אחת, כמובא (פרי־עץ־חיים קריאת־שמע פכ"ט), כי 'רבי יוחנן קרא למאניה מכבדותא' (קרא לבגדיו - המכבדים אותי) (שבת קיג.).

וזה בחינת 'כסא הכבוד', שמכסין על כבודו יתברך, שזה בחינת כלליות העולמות שכלולין בנשמות ישראל (סימן עח), שהם בחינת לבושין דמלכא, בחינת 'כסא הכבוד' כנ"ל.

ועל־כן ציצית היא כלליות התורה, כמו שכתוב (במדבר טו, מ): "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי". כי כל התרי"ג מצות כלולין בה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות מג:), כי זה עקר כלל כל התורה כלה כדי שעל־ידי המצו‍ת נוכל לבוא לפני כסא כבודו יתברך, דהינו להתאחז בכסא כבודו כדי שיהיה לנו ממשלה על המלאכים כנ"ל, וזה כלול במצות ציצית שהוא חלוקא דרבנן, בחינת לבושין דמלכא, שהם בחינת כסא הכבוד כנ"ל.

ועל־כן התחלת העבודה בכל יום היא מתחלת ממצות ציצית שמקימין מיד בקומו בבקר, וכן תחלת חנוך הקטן מתחיל מציצית, כי תכף מחנכין הקטן במצות ציצית קדם לשאר מצות מעשיות. כי האדם כשמתחיל בעבודת ה', שעקר הכונה לבא להתכלית, דהינו שיהיה לו ממשלה על המלאכים שבשביל זה נברא האדם כנ"ל, ועל־כן מתחילין מציצית, שעל־ידי־זה אוחזין בכסא כבודו יתברך. וזה בחינת אחיזת הציצית, בחינת "מאחז פני כסא" כנ"ל. ועל־ידי־זה יש לנו כח לעסק בעבודת ה' עד שנזכה שיהיה לנו ממשלה על המלאכים, כי אין להם כח לדחפו, מאחר שכבר נאחז בכסא כבודו יתברך על־ידי ציצית כנ"ל: