# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/63/10/

וזה בחינת יציאת מצרים, שאז נשאם השם־יתברך על כנפי נשרים וקרבם אליו, דהינו שהגביהם למעלה מן המקום. כי זה עקר בחינת יציאת מצרים - לצאת מן המצר והדחק, שזה בחינת המקום, שהוא תכלית הצמצום, ששם הוא בחינת מצר ודחק, כי בבחינת 'למעלה מן המקום' אין שיך שום מצר ודחק כלל, רק למטה בבחינת 'מקום' שם שיך מצר ודחק.

ועל־כן כל היסורין מכנים בשם צרות, רחמנא לצלן, כי עקר היסורים באים מבחינת הצמצום, שהוא בחינת המקום ששם שיך מצר ודחק, שמשם באים כל היסורים, כי כלם באים מבחינת צמצומים שהם בחינת דינים, כידוע (מבוא שערים שער א' פרק א, א).

ועל־כן כשיוצאין מהצרה והיסורים נקרא הרחבה, כמו שכתוב (תהלים ד, ב): "בצר הרחבת לי", וכמו שכתוב (שם קיח, ה): "מן המצר קראתי וגו' ענני במרחב", כי עקר הישועה על־ידי המתקת הדין שהוא בחינת הרחבת הצמצום, שהוא בחינת שיוצאין מן המקום שהוא בחינת צמצום, לבחינת 'למעלה מן המקום', ששם בחינת הרחבה, כי אין שיך שם שום דחק כלל, מאחר שאין שם שום מקום כלל, רק הוא למעלה מן המקום כנ"ל.

וזה בחינת יציאת מצרים, כי מצרים היא 'ערות הארץ' (בראשית מב, ט) - מקום טמא מאד, נמצא, שזה המקום של מצרים גורם לחטא, ועל־כן נקרא 'מצרים', כי הוא בחינת מצר ודחק. כי כל מקום שהוא רחוק ביותר מן הקדשה, הוא בבחינת צמצום יותר, בבחינת מקום, בבחינת עשיה ביותר.

כי המקום שיש בו קדשה הוא סמוך לבחינת 'למעלה מן המקום', לבחינת 'מקומו של עולם', שהוא השם־יתברך, וכל מקום שהוא מגשם ביותר שם בחינת מצר ודחק ביותר, כי כל מה שנתרחק ביותר מבחינת 'מקומו של עולם', נתרחק ביותר מבחינת 'מעט מחזיק את המרבה', ונגבל יותר ויותר בשם מקום ועשיה, ושם שיך מצר ודחק ביותר, ושם אחיזת הסטרא אחרא ביותר, שאחיזתם בבחינת גבול המקום, בבחינת עשיה, ששם עקר המצר והדחק כנ"ל. וזה בחינת מצרים, שהוא מקום טמא, 'ערות הארץ' וכנ"ל, ועל־כן נקרא בשם 'מצרים', לשון מצר ודחק, כנ"ל.

ועל־כן כשהוציאם השם־יתברך ממצרים נשא אותם על כנפי נשרים מרעמסס לסכות ביום אחד, שזה בחינת שהגביהם למעלה מן המקום כנ"ל, כי זה העקר יציאת מצרים, כי על־ידי שהגביהם למעלה מן המקום, על־ידי־זה יצאו מגלות מצרים שהוא תקף המקום הנגבל ביותר בגבול וצמצום, תקף העשיה כנ"ל. ועל־ידי־זה דיקא נתקרבו אליו יתברך, בבחינת: "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי", כי עקר ההתקרבות אליו יתברך כשזוכין לצאת מבחינת 'מקום' לבחינת כסא הכבוד, לבחינת 'מקומו של עולם' שהוא למעלה מן המקום, ששם נמתק ונתתקן הכל, וכנ"ל: