# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1061/63/12/

כי אבן שתיה שהיה בבית המקדש - משם השתת העולם (יומא נד:), ומשם נתפשט המקום של כל העולם כלו. והנקדה של האבן שתיה היא בתכלית המעלה של בחינת 'מעט מחזיק את המרבה', כי שם באותו הנקדה כלול המקום של כל העולם כלו. כי האבן שתיה סמוך לבחינת 'למעלה מן המקום', שמשם יצא נקדת האבן שתיה שהיא נקדת מקום העולם, בחינת (שמואל־א ב, ח): "וישת עליהם תבל", הינו האבן שתיה שמשם השתת העולם.

ועל־כן יעקב כשהלך לחרן פגע במקום ההוא, שהוא במקום נקדת האבן שתיה, מקום קדש קדשים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צה:) שהיה לו קפיצת הארץ שם דיקא, שזה בחינת 'למעלה מן המקום' כנ"ל, ושם נכללו שתים עשרה אבנים באבן אחת כששכב במקום ההוא (בראשית רבה סח, יא), שזהו בחינת 'מעט מחזיק את המרבה'. נמצא, שבית־המקדש הוא בבחינת 'למעלה מן המקום', בבחינת 'מעט מחזיק את המרבה'.

ועל־כן שם בבית המקדש היתה סנהדרי גדולה יושבת ודנה את כל העולם כלו (סנהדרין פו:), כי הם היו יכולים לדון את כל העולם לכף זכות, כמו שנצטוו הסנהדרין על זה, כמו שכתוב: "והצילו העדה" (במדבר לה, כה), כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין סט.). ועל־כן עקר מקום המשפט היה שם בלשכת הגזית, כי שם בבית המקדש יכולים לעלות לבחינת 'מקומו של עולם' על־ידי נקדת האבן שתיה כנ"ל, שעל־ידי־זה יכולין לדון את הכל לכף זכות כנ"ל.

ועל־כן צותה התורה (דברים יז, יא): "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וכו' מן המקום ההוא", 'מן המקום ההוא' דיקא, כי המקום גורם (סנהדרין יד:), בבחינת (דברים יב, יא): "והיה המקום אשר יבחר ה'", כי זה המקום דיקא בחר ה', כי הוא סמוך לבחינת 'למעלה מן המקום', ושם עקר המשפט והדין, כי אין מי שראוי לדון את העולם כי אם מי שיכול לעלות ולהתקשר לבחינת 'מקומו של עולם' ששם דנין הכל לכף זכות וכו' כנ"ל, וזה היה דיקא בבית המקדש וכו', כנ"ל: